לאחר הניקיונות והריצות, עכשיו כולנו מסובין בשולחן חג חגיגי של ליל הסדר הקדוש. קוטפים יחד את המתנות מהלילה הקדוש הזה.
לאחר חיפוש, בדיקת ושריפת החמץ מתוך תפילה, שנזכה לבער מקרבנו את החמץ האמיתי, את חמיצות הלב והפנים. את הכעס וחוסר האמונה, שיסירו מאתנו דברים המעכבים את קבלת השפע מלמעלה, שכול ה'לא טוב' הפנימי יישרף ויעלם יחד עם החמץ ששרפנו.
חג הפסח הינו חג מיוחד במינו, המסמל את השייכות שלנו לקב"ה.
זהו זמן הלידה של עם ישראל, ובשעה זו, קיימת חביבות שמיוחדת רק לעת הלידה, כך הקב"ה אוהב אותנו בחג זה.
הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל אומר, כי פעמיים בשנה העבודה הרוחנית שלנו הינה התחדשות, בראש השנה ובחג הפסח. אך ישנו הבדל עצום בניהם.
בראש השנה, המזל הוא מאזניים, דין. ישנו משקל וחשבון של מצוות כנגד עבירות.
לעומתה, ההתחדשות בפסח, היא שונה לחלוטין, ממש להיוולד מחדש.
בפסח קורה דבר נורא – אותה חלה, שאכלנו בסעודות השבת ובירכנו עליה, שקיימנו עימה מצוות עונג שבת, ובירכנו עליה ברכת המזון בקדושה. כעת בפסח, אכילת החלה הזו היא לא מצווה, אלא עבירה!
למדים מכך כי ייתכן וכל השנה אנו חיים במין טעות.
חושבות שאנו יהודיות טובות שעושות מה שצריך, אך חג הפסח מזכיר לנו להתעורר, להתחדש. היום נולדים מחדש. יוצרים הרגלים אחרים ודרך חיים שונה, עם שייכות אמיתית לקב"ה. אם אנו מקיימות מצוות מתוך הרגל, כי כך גדלנו או כי כך צריך –הגיע חג הפסח, לעורר אותנו שניוולד מחדש, וניתן טעם לכל מצווה. שכל ברכה תחשב ותאמר בכוונה הראויה לה, או לפחות במילים ברורות שיבינו הסובבים.
אם שכחנו במהלך השנה, לכבד את הבעל או להגיד תודה שהוא קיים, אז הגיע הזמן לעצור הכול ולומר – גם אם הייתי כך כל השנה, עכשיו זה חמץ. זה אסור.
על ידי כך מתחילים לשנות הרגלים ומקיימים מצוות מתוך אהבה.
על כל מאורע ניתן לומר שהוא בגדר "כפרת עוונות", אך מעלה גדולה יותר היא, להבין ולומר כי סובב אותנו חסד השם אמיתי. הכול מגיע מאהבה כנה של בורא העולם, אין רע היוצא מתחת ידיו. חובה עלינו, רק להודות ולהלל על כל מה שעובר! שנזכה להמשיך ולהתפרנס כל השנה, מהעושר הרוחני שנספוג בימות החג הקדוש!