בכפר סיני עתיק, מוקף שדות אורז ירוקים, חי לו בשלווה איכר מבוגר. כל רכושו הסתכם בצריף קש וסוס חסון וגזעי.
יום אחד, סופת רעמים עזה הכתה באזור. הסוס נבהל מאוד, פרץ את שער האורווה הרעוע ונמלט אל היער.
"איזה אסון!", התאבלו השכנים עם האיכר, "איזה מזל רע! איבדת את מקור הפרנסה שלך. ממה תתפרנס עכשיו?".
האיכר מזג להם תה, חייך בשלווה והשיב: "אסון? אולי. אבל האם זה רע או טוב? נחכה ונראה".
שבוע חלף, וביום בהיר אחד נשמע קול שעטת פרסות. התברר שהסוס האבוד חזר, אך לא לבדו – עדר שלם של עשרות סוסי פרא דהר בעקבותיו הישר אל חוות האיכר.
השכנים ההמומים קראו בהתלהבות: "וואו, איזה מזל טוב! הפכת לעשיר ביום אחד!"
האיכר, נותר בשלוותו ואמר: "אם זה מזל טוב או רע? רק בשמיים יודעים".
מספר ימים לאחר מכן, בנו היחיד של האיכר ניסה לאלף את אחד מסוסי הפרא. הסוס השתולל, העיף את הנער באוויר, והוא התרסק על הקרקע ושבר את רגלו בצורה חמורה.
השכנים שוב הגיעו, הפעם מלאי רחמים: "איזו טרגדיה נוראה! איזה מזל רע! מי יעזור לך עכשיו בשדה?".
האיכר ליטף את ראשו של בנו ולחש: "זו אכן טרגדיה. אבל האם זה רע או טוב? ימים יגידו".
כעבור חודש, פרצה מלחמה קשה. חיילי המלך פשטו על הבתים וגייסו בכח את כל הצעירים הבריאים אל החזית. כשהגיעו לבית האיכר וראו את בנו שוכב במיטתו מגובס, הם דילגו עליו והמשיכו הלאה. רק אז הבינו כולם שלתמונה השלימה יש חלקים רבים, ואי אפשר לשפוט כשרואים רק חלק אחד.
נקודה למחשבה: אנחנו חיים בתוך סיפור ענק, אבל אנחנו נוטים לשפוט את מצבנו על פי אירועים בודדים. מה שנראה לנו היום ככישלון צורב, כהפסד או משבר, עשוי להתגלות מחר כישועה הגדולה ביותר שיכולנו לצפות לה. בורא עולם היחיד שמכיר את התמונה השלימה. עלינו פשוט לשחרר ולסמוך עליו – שגם כשהדברים לא מסתדרים כמו שרצינו, הכל מכוון ומדויק ביותר לטובתנו.
