"רציתי לברוח מהכול – בסוף קיבלתי תורה"

חג השבועות

סיפורו של אבי, נער שלמד לבחור באור. 

​קוראים לי אבי, בן 16.אני גר ביישוב דתי בשפלה, מקום שקט אנשים חמים, אנשים של פעם,

גדלתי בבית דתי קלאסי, בילדות הכל היה כיף, חיים של ילד רגיל אבל מאז שהגעתי לישיבה קטנה – משהו בי התחיל להתפרק.

התפילות עברו לי מעל הראש, השיעורים שיעממו אותי, כל האווירה הייתה לוחצת עליי.

רציתי לצעוק: "תנו לי אוויר!" אבל במקום זה  – צחקתי . השתוללתי . הפכתי לליצן הקבוע של השכבה .

הרגשתי שאני הולך למקום אחר, האמת שעם הזמן, הגבולות היטשטשו.

בתחבולות הייתי בורח מהישיבה,

.

אבל בלב – הרגשתי שאני הולך ומתרחק מעצמי.

ואז קרה משהו ששינה לי את הכול.

ערב אחד אני יושב לבד בגינה ליד הישיבה 

המקום היחיד שלא מגיעים אליו שום משגיח או איש צוות, רציתי לשבת עם עצמי,

רק רציתי שקט.

לפתע הוא הגיע מתוך הגינה עצמה, לא הכרתי אותו, הוא היה נראה בחור מרשים, חסון כזה לא יכולתי שלא להסתכל עליו, הוא היה כובש 

הוא התיישב כמה ספסלים ממני, לא דיבר, רק הניח את התרמיל הענק שנשא על גבו,.

לפתע הוא קם מהספסל שישב שם,

מתקרב אליי ושואל אותי,

אפשר לשבת?

הוא התחיל לספר, אני למדתי  פה בישיבה לפני כמה שנים. הולך בלילות לאיבוד, 

חשוב שתדע לחיים,

"גם דוד המלך לא התחיל בארמון. של מלך, הוא היה ילד דחוי בין האחים.

גם רות לא באה ממשפחה של תורה.

אבל הם בחרו באמת – והפכו לשורש של כל הגאולה."

הוא פתח את התיק שלו, הוציא משם ספר ונתן לי אותו מתנה, 

לא הגבתי.

אבל בחג השבועות, קראתי את הספר הוא.

הספר היה מאוד ישן, 

אך המילים הכתובות בו, כל כך נגעו בי.

ישבתי כל אותו לילה לקרוא, פשוט לא יכולתי לעצור,

כיום אני כבר בפנים, עדיין מתמודד,  

אבל כבר לא בורח.

אני זוכה לחיות את החיים באמת, להבין אותם, 

היום

כשאני רואה חברים שצוחקים מהכול – אני נזכר בעצמי.

אני לפעמים רוצה לומר להם:

"אם דוד המלך התחיל מהשדה – אתה יכול.

אם רות גם התחילה מהשפל – אתה יכול.

העיקר שתגיד לקב"ה: אני רוצה.

הוא כבר יפתח לך את הלב."

חג שבועות שמח.