פרשת צו

השבת שלנו נקראת "שבת הגדול" והיא שבת מאוד מיוחדת. 

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח. 

בשבת הזו האור של כל שבתות השנה ביחד יורד לעולם ומסוגל לגאול ולהושיע ישועות פרטיות וכלליות.

בשבת זו אנו מציינים את הנס שעשה עמנו הקב"ה כשהכין את העם ליציאה ממצרים.

ובעזרת השם בצאת השבת, נשב לערוך את ליל הסדר. נאכל מצות, נשיר שירים ונקרא בהגדה, נקיים את ליל "פסח" כהלכתו.

ומה פירוש "פסח"? הרי למדנו בבית הספר שנקרא כך משום שהקב"ה "פסח" על בתי היהודים במצרים, כאשר הכה את המצרים במכת בכורות.

אבל למילה "פסח" יש פירוש נוסף ויפה: פסח זה צירוף של 2 מילים: "פה" + "סח".

הכוונה, פה מדבר. כל העניין בקריאת ההגדה הוא להגיד שבחו של הריבונו של עולם.

יש לנו מצווה "והגדת לבנך" – לספר ולהעביר הלאה את סיפור יציאת מצרים ואת הניסים הגדולים שה' עשה לנו.

אבל מה קורה אם את לא יודעת לספר את הניסים ואת סיפור יציאת מצרים?

איך אז תגידי את שבחו של הקב"ה?

על ידי שתספרי על הניסים הפרטיים שלך!

תכיני את המשפחה שכל אחד יגיע לליל הסדר עם איזה נס/חסד אחד שהקב"ה עשה איתו השנה.

אם נסתכל אחורה על השנה החולפת מפסח שעבר, ודאי תראה כל אחת לפחות ישועה אחת שעשה לה השם!

ואת זה תספרי בליל הסדר! אם לא את הניסים שנעשו לעם ישראל ביציאתם ממצרים, אז את הניסים שעשה לך השם כדי להוציא אותך מה"מְצָרִים" שלך.

ועל ידי כך את זוכה גם כן להכרת הטוב כלפי הקב"ה!

ממש דומה למה שמסופר בפרשת השבוע שלנו, פרשת "צו", שם מופיע בין יתר הקורבנות גם "קורבן תודה". 

את קורבן התודה מביא האדם כאשר הוא נקלע לסכנה ממשית או שיש סיכוי גבוה לסכנה והוא יצא ממנה בשלום.

יחד עם הקורבן היה צריך להביא הניצול 40 לחמים 

מ-4 סוגים שונים ו10 מכל סוג, כאשר הכהן מקבל 4 חלות (חלה אחת מכל סוג) ואילו הניצול אוכל את 36 הלחמים הנותרים יחד עם הקורבן ומצרף עמו את בני משפחתו וידידיו…

שנזכה להודות ולפאר את בורא עולם על כל ניסיו וחסדיו שעושה עמנו בכל עת ורגע תמיד!