לשיעורים במערכת הטלפונית: 0772222069 / *9120

פרשת שבוע

הרב רפאל זר

פרשת כי תצא – כל הגדול מחברו יצרו גדול

book

"כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו וראית" וכו'. אמרו חז"ל: לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם לא יתירה הכתוב- ישאנה באיסור. והדברים נוראים, הרי בידוע שאותם אנשים היוצאים למלחמה כולם צדיקים וקדושים, שהרי בפרשה קודמת ראינו פרשת כהן משוח מלחמה ושם כתוב "ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה, מי האיש אשר נטע וכו' מי האיש אשר ארש אשה וכו' ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישם לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו".

ואמרו חז"ל: הירא ורך הלבב מעבירות שבידו. ועוד אמרו חז"ל: סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. פירוש: שהרי בשעה שאדם מניח תפילין מברך על תפילין של יד, ובברכה זו פוטר גם תפילין של ראש. אבל אם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, צריך לברך גם על תפילין של ראש "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין". זאת אומרת עבירה בידו, שגרם לברכה שאינה צריכה ועל זה חוזר עליה מעורכי המלחמה, עליו כבר נאמר הירא ורך הלבב מעבירות שבידו.

אם כן אותם אנשים שיצאו למלחמה וודאי צדיקים גמורים הם, שאפילו עבירות קלות שאדם דש בעקביו אין להם. אם כן כיצד יעלה על הדעת שכאלה אנשים גדולים יחפצו באשת יפת תואר? ולא עוד, אלא שאם לא תתיר להם התורה יעברו וישאוה באיסור? אלא וודאי שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ודווקא באנשים גדולים מתגרה יצר הרע ביותר. כמו שמספרת הגמרא במסכת סוכה דף נב. ע"א: תנו רבנן ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע שצפון בליבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצויין שם להתגרות בהן וכו' את פניו אל הים הקדמנו וסופו אל הים האחרון ועלה באשר ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהן של ישראל כי הגדול לעשות אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם.

ומספרת הגמרא סיפור כמו שקרה לאביי שראה אדם אחד שאמר לאישה אחת בואי ונצא מוקדם בבקר יחד לדרך, ובוודאי שהדבר אסור משום יחוד, ולא יבואו לידי עבירה. אמר אביי אני אלך אחריהם ואפריש אותם מאיסור הלך אביי אחריהם שלש פרסאות כשהגיעו לפרשת דרכים שמע שאומרים האחד לשנייה הדרך בין שני מקומותינו רחוקה שאת מעיר אחת ואני מעיר אחרת וצוותין בסימא, היה מאוד נעים לנו יחד וכך נפרדו ולא חטאו. אביי שראה זאת חלשה דעתו ואמר אפילו אני, אם הייתי הולך בדרך כזו, כמו זה האיש עם האשה הזאת חס ושלום, לא הייתי מצליח להחזיק מעמד ולא לחטוא.

הלך אביי ונשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער, או במילים פשוטות קיבל "חלישות דעת" נוראה, הרגיש שכאילו הוא חלש במלחמת היצר. ומספרת הגמרא: אתא ההוא סמא וידוע שכל מקום בגמרא שכתוב ההוא סבא זה אליהו הנביא ואמר לו לאביי דע לך שאינך צריך להצטער, כך זוהי המידה שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לכן צריכים אנו לידע דרכה של מלחמה זו, מלחמת היצר, שלא נטעה לחשוב 'יופי אני כבר גדול אני כבר חזק אני כבר תלמיד חכם ואין לי עוד צורך לפחד מיצר הרע'. אדרבה, אם התקדמת בעבודת השם, בתורה וביראת שמיים יצרך גדל גם כן ביותר ועליך להיזהר במשנה זהירות! וכך הם דבריו של הרבי רבי בונים מפשיסחא זיע"א: כל ימיו צריך אדם לראות כאילו יצר הרע עומד מולו עם גרזן כדי לערוף את ראשו ולהיזהר ממנו, ומי שלא מרגיש כך סימן שיצר הרע כבר מזמן ערף את ראשו…

דילוג לתוכן