"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכו', ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו', והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך". וכך באמת יוצא לו לדרך עבדו נאמן ביתו של אברהם אבינו ע"ה לשליחות הגורלית, להביא אישה ליצחק אבינו. אישה אשר עליה הולך להיות מושתת כל בית ישראל לדורותם. וכאשר מגיע אליעזר לעיר מולדתו של אברהם אבינו ע"ה ראה את רבקה וכדה על שכמה. "וירץ העבד לקראתה", שואלים חז"ל מה ראה שרץ לקראתה? אומרים חז"ל: לפי שראה מים עולים לקראתה, ולאחר שרץ לקראתה אמר לה הגמיאיני מעט מים מכדך, "ותאמר שתה אדוני וכו', ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר ותשאב לכל גמליו וכו', ויהי כאשר כלו לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו" וכו'.
וכאן נשאלת השאלה מה ראה אליעזר לבחון את רבקה במבחן המים, אחרי שכבר ראה שצדקת היא. והראיה, שהרי מים עלו לקראתה. אלא וודאי מונח כאן יסוד עצום. בפרשה זו מונחים יסודות עצומים, שהרי לימדונו רבותינו, יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בניו, ומה היסוד? אנחנו רגילים להתפעל ממופתים, מניסים, מאנשים כאלה ואחרים שאומרים כביכול עתידות, שמספרים לך מה עבר עליך. אבל צריכים לדעת להיזהר מכל הבבות והמקובלים המתחזים למיניהם, אין לפנות אחר מופתים ואין לנהות אחר ניסים. שכל אלה אינם מהווים כל הוכחה שאדם זה אכן אדם גדול הוא, אולי מעשה כשפים יש כאן, אולי זכות אבות, ועוד מי יודע מה. אבל וודאי שלא זה המודד האמיתי לפנימיותו של אותו אדם, מה המידות שלו, הדרך ארץ, היראת שמים וכו' וכו'. אליעזר שגדל בבית כזה של ניסים, שאפי' שפחתו של אברהם ראתה ארבע פעמים מלאך ולא התפעלה, שכן היתה רגילה בהם בביתו של אברהם אבינו.
אליעזר ידע יפה מאוד שזה לא הכל, צריך לבדוק ולבחון את מידת הנתינה והחסד שבאישה, שהרי כל הבית היהודי הוא על כך, על יסודות החסד והנתינה. וכבר בחז"ל מצינו שלא התפעלו מניסים, ולא הניסים היו קובעים את הדין וההלכה. וכמו שמצינו בתנורו של עכנאי )ב"מ נט:(, כאשר נחלקו ר' אליעזר וחכמים בהלכה, אמר ר' אליעזר חרוב יוכיח. ונעקר חרוב ממקומו, ואמרו חכמים אין מביאין ראיה מן החרוב. ואז אמר אמת המים תוכיח שהצדק עמי. והמים במקום לרדת במדרון עלו למעלה. ועוד אמר כתלי בית המדרש יוכיחו, ונטו כתלי בית המדרש ליפול. ועוד אמר אם הצדק עמי תצא בת קול מן השמים ותאמר שהצדק עמי, ואמנם יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו. ואמרו חכמים לא בשמים היא. ואז יצאה בת קול ואמרה ניצחוני בני ניצחוני.
שואלים המפרשים מה הפירוש ניצחוני? והתשובה היא, הם בני זכו ועשו לי הנצחה בעולם. זאת אומרת, גילו והראו לפני כולם שהתורה נצחית היא. ואפילו יבוא מי שיבא באותות ומופתים לעשות איזה דבר נגד התורה, וגם דין אחד של יחיד ורבים הלכה כרבים לא יצליח. ולא רק שלא קיבלו דעתו של ר' אליעזר בשל המופתים שעשה, אלא עוד שנידוהו. ועוד מעשים המודיעים במדרשים ובש"ס. שגדולי עולם שראו מופתים לא התפעלו מהם, ואדרבה חקרו אחרי אותו בעל מופת לראות ולתהות על קנקנו, שמא ח"ו מכשף ומכוחות הטומאה הוא.
לצערנו יש אנשים הנוטים להתפעל ממופתים, מעשי ניסים אמיתיים, או מדומים. נכונים או כוזבים. ונותנים אמון מלא באנשים שונים מבלי לעמוד על אופיים ומידותיהם גדולתם וידיעותיהם. כאילו די באיצטלא ובגלימה, באוירה ובהילה, ואפילו בזכות אבות לבדה כדי להיות אדם גדול ששערי שמים פתוחים לפניו בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. הבה נלמד מדרכיהם של אבות ומעבדי אבות, מהצדיקים שכל הדורות כיצד ידעו להפריד את השכל מהרגש ולדון כל דבר לגופו ולדעת "מופתים אינם ערובה לצדקות".
