"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" וכו'. ספר ויקרא נקרא בשם ספר הקרבנות, ומהו קרבן, מה מטרתו? לקרב בין ישראל לאביהם שבשמים. כדי לתקן את המעוות אשר חטא לאשמה בה. וכולנו עומדים ושואלים, אבל היום בימינו שבעוונות הרבים חרבה עירנו ושמם מקדשינו, ואין לנו לא חטאת ולא אשם, לא שלמים ולא עולה, איך נוכל לכוון את דברי התורה על מתכונתם? וכי תורה זמנית היא ח"ו? הרי התורה נצחית היא, ומה זה בא ללמדנו לדורות? אלא הקרבת הקרבן גם בימינו שייכת, בהקרבת חלבינו ודמינו, שאנו מוותרים מעצמינו למען ה' ותורתו.
והוא שאמר הכתוב "אדם כי יקריב מכם קרבן", דהיינו מכם מעצמכם תקריבו, כל אדם באשר הוא אדם יש לו נסיונות וקשיים בקיום התורה והמצוות, אם זה בקימה בבוקר לתפילה, ואם בהליכה לשיעורי תורה, אם נתינת צדקה, זוהי הקרבה של ממש, לדעת לוותר מעצמינו. וכן אדם שחבירו פגע בו והלבין פניו והוא שותק, זוהי הקרבה של חלבו ודמו. שהרי אדם שחבירו הלבין פניו ושפך דמו והוא בולם את עצמו ולא עונה, חרפו דבר. הרי על כגון זה אמרו חז"ל תולה ארץ על בלימה, כל הבולם פיו בשעת מריבה העולם עומד עליו ומתכפרים עוונותיו.
עד כדי כך שאמר רבינו האריז"ל זיע"א, שאילו היו יודעים בני אדם מעלתם של יסורים שבני אדם מחרפים ומגדפים לחבריהם והם שותקים, היו מוכנים לשלם כדי שיבזו אותם, שזה במקום יסורים וצרות גדולות ונוראות ועוד, הרי אדם שעוסק בתורה זה כנגד כל הקרבנות. וכמו שאמרו חז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה, אינו צריך למנחה לחטאת ולאשם, שהרי התורה מקרבת את האדם לבוראו.
וכמו שאמרו חז"ל הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירם למוטב. ועוד הרי נאמר בפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" ואמרו חז"ל שבשפתינו אנו משלמים פרים, דהיינו כשאנו מתפללים זה במקום הקרבנות, שהרי התפילה היא- היא הדבר המקרב ביותר את האדם לבוראו. וכמובן בפרט שהתפילה נאמרת בתחנונים ובכוונה ראויה ועם לב נשבר, ובפרט עם דמעות, שערי דמעה לא ננעלו ובפרט אם אדם לומד פרשת הקרבנות, פרשת חטאת, פרשת אשם שלמים ועולה.
מכל האמור לעיל נמצאנו למדים שלא אלמן ישראל, כשבית המקדש חרב בעוונות הרבים עדיין יש לנו מציאות של הקרבת קרבן, והתורה וודאי נחצית היא ולקחיה נצחיים הם. ואם כן וודאי שכל אחד ואחד מאיתנו רוצה להקריב קרבן, ולהתקרב אל אבינו שבשמים, והאפשרויות כמו שמנינו אותם רבות ומגוונות הם, כל אדם באשר הוא אדם יקבל על עצמו להקריב את כל כולו למען השי"ת, כי זה כל האדם. זוהי התכלית הנצחית שלמענה נבראנו כדי שנתקרב למי שאמר והיה העולם, בלבבנו משכן נבנה ונקרב את לבינו לאבינו שבשמים כי כל לבבות דורש ה'.
