"וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם יצחק ויעקב, ושמי ה' לא נודעתי להם" וכו'. בפרשתנו הקב"ה מדבר עם משה דיבור קשה, דיבר איתו משפט, שנאמר "וידבר אלוקים" שזו מידת הדין. ומדוע דיבר איתו משפט? מכיוון שבסוף פרשה קודמת מצינו שאמר משה לפני השי"ת למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ועל כך קובל השי"ת ואומר לו, "חבל על דאבדין ולא משתכחין". פירוש, חבל על אלה שאבדו ולא נמצאים, שהם האבות הקדושים, שכמה שנסית אותם לא אמרו לפני למה הרעות, וכמובן שאנחנו מדברים פה על האוהב ישראל הגדול והענק שמסר נפשו עליהם, על אוהב השם שאין דוגמתו, על גדול ואדון הנביאים כולם. וכל מה שאמר כך לבורא יתברך, אמר מרוב צערו על צערם של ישראל, ועם כל זה עדיין הקב"ה דיבר איתו משפט.
ואם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי קיר?! מה נענה אנו שאנו ח"ו מטיחים ח"ו דברים כלפי מעלה, למה ככה ולמה ככה, כל מיני שאלות כאלה ואחרות על הנהגתו של הבורא יתברך בעולמו, וכמו שיכול להיות לפעמים בר מינן כשנפטר מישהו לבית עולמו, יכולים להימצא איזה אנשים רחמנא ליצלן שעומדים ואומרים ח"ו למה ריבונו של עולם, למה עשית לו ככה, לא מגיע לו, הוא היה כזה אדם טוב, למה דווקא הוא, יש הרבה רשעים ולא קורה להם כלום, למה דווקא הטובים סובלים, ועוד ועוד מילים כאלה של הטחות דברים כלפי שמים. ועל זה אומר הפסוק "היתפאר הגרזן על החוצב בו", וודאי וודאי שאין אדם נתפס על צערו ח"ו, אבל צריכים אנו להרגיל את עצמינו לחשיבה נכונה, חשיבה עם ערכים, חשיבה עם אמונה צרופה. הגמרא אומרת לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ונעשה צולע, ומיהו אותו אדם גדול? אחד מגדולי האמוראים ששמו לוי, שפעם אחת היתה עצירת גשמים ועמד לוי בתפילה ואמר לפני השי"ת, שכביכול אתה בשמים ולא אכפת לך מצער בניך על הארץ שאין להם גשם. ופעם אחת שלוי רצה להראות איך עושים קידה בביהמ"ק נשען על אגן עמוד השדרה ונעשה צולע למשך כל ימי חייו.
אומר הפסוק "האלוקים בשמים ואתה על הארץ", על כן יהיו דבריך מעטים. זאת אומרת, תבין שאתה נברא והוא בורא, תבין שלא דרכיו דרכינו, ולא מעשיו מעשינו, ולא מחשבותיו מחשבותינו, ואפילו שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים צריכים לדעת שאיננו מבינים כלום, שהכל זה מחשבה אלוקית שמחמת שאין לנו בה שום השגה.
וכמו שמצינו במדרש שמשה רבינו ע"ה עמד ושאל לפני השי"ת, מדוע ילדי ישראל נזרקים ליאור, אמר לו הקב"ה גלוי וידוע לפני שהם רשעים, אותם תינוקות שמושלכים ליאור עתידים להיות רשעים, אמר לו משה רבינו ע"ה לפניך גלוי לפני לא גלוי? אמר לו טוב, אתה רוצה לנסות קח שנים מהם, לקח משה שנים ויצאו שניהם דתן ואבירם, אותם רשעים שלאורך כל הדרך ציערו את משה רבינו בכל מיני צער, ובכל מיני עלילות ברשע. על כן נלמד לעצמינו ונדע כי לא דרכי דרכיכם ולא מחשבותיי מחשבותיכם.
