"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, יערוף כמטר לקחי כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו". בדיוק עכשיו, שכבר ימי הרחמים והסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים, כבר מאחורינו. ימים גדולים ועצומים, של התעלות בתפילה, התעלות ביראת שמים טהורה, רגעים שלא ישכחו מליבנו, רגעים שהרגשנו ממש איך רק אני ניצב מול בורא עולם, ומספר לפניו את כל ליבי. והנה עכשיו עומדים לפנינו ימי חג הסוכות, שמיני עצרת, הושענא רבה, ושמחת תורה.
וכדברי הזוהר הקדוש על הפסוק "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", ואמר הזוהר: "שמאלו" זה ימי ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי דין שהקב"ה יושב על כיסא דין ושופט את עולמו מלך במשפט יעמיד ארץ. אבל "וימינו תחבקני" אלה הם ימי חג הסוכות, ימי חיבוק אדיר, מהאבא הגדול לבניו אהוביו, שבה אנו נכנסים לסוכה צילא דמהימנותא, ובקדושה אופפת אותנו מכל רוחות העולם, מעלה מטה, צפון דרום, מזרח ומערב. ואומר הגר"א זיע"א "וימינו תחבקני", זוהי הסוכה. שניים כהלכתם, ושלישיית אפילו טפח.
זה חיבוק, צורה של חיבוק היד. ואם כן אפשר לבאר בס"ד נפלא, "האזינו השמים ואדברה" זה יום ראש השנה ויום הכיפורים, שאז אנחנו בבחינת שמים, שכל כולנו מונחים בענייני שמים, בתפילות, צומות, תשובה, מעשים טובים, וצדקות, כפרות, ומלקות ועוד ועוד ועוד. "ותשמע הארץ אמרי פי" זה כבר עכשיו שאנו מוצאים את עצמינו אחרי הימים הגדולים הללו, עכשיו גם הגוף הנמוך הגשמי ישמע וירצה לקיים רצון השי"ת. וזוהי למעשה מצוות הסוכה, להסביר לגוף שצריך סוכת עראי, שכל העולם הזה הוא רק עראי, זמני, כמו מצוות הסוכה, בונים סוכה לא מדברים המתקיימים, אלא עצים וזמורות, ועלים וקנים, סדינים וקישוטים למיניהם, שאין בהם ממש. בונים ומפרקים לאחר שבעה ימים, כך הגוף כבר יכול להשתכנע ולהבין שבאמת העולם הזה שקרי, ובדמיון יסודו הבל הבלים שאין ממש. כך יכולים אנו לבא בחג הסוכות עם ארבעת המינים, כאשר הלולב דומה לשדרה, והאתרוג ללב, וההדס לעיניים, וערבה לשפתיים, ולנענע אותם.
וכדברי המדרש על הפסוק "אז ירננו כל עצי יער" אלה הם עצי סרק שעתידים עצי סרק לומר שירה. ורמזו חז"ל שזהו רמז בפסוק זה, על הרשעים שעתידים לומר שירה ולחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך. וזה מסביר גם אלינו שגם הגוף שהוא בחינת עצי יער גשמי ירנן וישבח. וכך אנו אוחזים בארבעת המינים שרומזים לאברים החשובים שבאפנו, הפה, העיניים, הלב, והשדרה, שכוללת כל הגוף כולו. ומנענעים אותם לכל רוחות העולם. כלומר, אנו השולטים באברינו וגידינו לשלוט בהם כרצוננו. ואנו מחליטים אם להניע אותם ואם לא.
אנו השולטים בהם, ולא הם השולטים בנו. וכך זוכים אנו לדברי המדרש שאומר, למה יוצאים ישראל בחג הסוכות בלולבים שבידיהם, ובכל ארבעת המינים, ומנענעים אותם, כמו אדם שיצא מבית המשפט, ומניף בדגל הניצחון, כלומר ניצחתי ויצאתי זכאי בדין, איך יוצאים זכאים בדין? על ידי שאנו למעשה שולטים בגוף, "תשמע הארץ אמרי פי". יהי רצון שנזכה לחג סוכות שמח, ונזכה לקיים בהידור "ושמחת בחגך והיית אך שמח" אכי"ר.
