במרכז עבודת יום הכיפורים המתוארת בפרשה, עומד טקס הטלת הגורלות. אהרן הכהן לוקח שני שעירים זהים לחלוטין – שווים בגובהם, בצבעם, ובמראם – ומטיל עליהם גורל: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". על פניו, הדבר נראה שרירותי לחלוטין, ואולי אף לא הוגן כלל. שעיר אחד זוכה לעלות כקרבן לה' בקודש הקודשים, מוקף בקדושה ובאור, והשני מושלך אל מותו בצורה אכזרית ומחרידה מן הצוק לעזאזל, אל תהום הנשייה. הכל נקבע ברגע אחד קצר וחטוף של הטלת גורל, בתנועת יד אחת, ללא שיקול דעת וללא בדיקה מעמיקה. האם כך מתנהלים החיים? האם העולם כולו אינו אלא רולטה של מזל ושרירות עיוורת?
רבים מסתכלים על החיים ושואלים שאלות כואבות ועמוקות: "למה זה נולד למשפחה של צדיקים וזה למשפחת פשע? למה לזה יש בריאות מלאה ולזה מחלה ויסורים? למה זה נולד לשפע וזה לעוני? האם הכל גורל עיוור וחסר כל משמעות?" התשובה היהודית לשאלה זו היא נחרצת, בהירה ועקרונית: אצל האדם, בבחירה המוסרית שלו ובדרך חייו הרוחנית, אין גורל! חס וחלילה לומר שהקב"ה גוזר על האדם מראש אם יהיה צדיק או רשע, קדוש או חוטא. גזירה כזו היתה שוללת את עצם משמעות החיים, מרוקנת את האחריות האישית מתוכן, ומבטלת לחלוטין את כל עניין השכר והעונש שעליו נשענת כל מוסריות אנושית. בתחום הרוחני, הכלל הקובע הוא "יהב חכמתא לחכימין" – ה' נותן חכמה ופותח שערים למי שבאמת רוצה אותה ומשתוקק אליה בכל לבו ובכל מאודו.
לפעמים אנו רואים בבית המדרש שני אנשים היושבים זה לצד זה, לומדים מאותו ספר ומאותו רב: לאחד הלימוד בא בקלות מפליאה, הדברים נכנסים ומובנים מאליהם, ורעיונות עמוקים זורמים אצלו כמים. והשני שובר את השיניים שעות על גבי שעות, מתאמץ בכל כוחותיו ומתקדם לאט ובכבדות. האם הקב"ה עושה איפה ואיפה? האם יש כאן חלוקה שרירותית של כשרונות ויכולות, כמו הטלת גורל על שני השעירים הזהים? לא ולא. הקב"ה בוחן כליות ולב לעומקם, והוא בודק את הרצון הפנימי האמיתי שמתחת לכל השכבות החיצוניות, מעבר לכל ההסתרות והמסכות שאדם עוטה על עצמו.
אם הרצון העמוק ביותר שלך – זה שבנבכי הנשמה, במקום הסמוי מן העין שאפילו אתה עצמך לא תמיד מגיע אליו – הוא להיות צדיק ולדעת תורה, אזי הקב"ה יפתח לך את השערים ויסייע לך בדרכים שאינך מצפה להן כלל, גם אם נקודת הפתיחה שלך קשה ביותר וגם אם הדרך נראית ארוכה ומפרכת. לעומת זאת, אם החלום האמיתי שלך, בעמקי לבך, הוא רק עסקים, כבוד, או תענוגות העולם הזה – זה בדיוק מה שתקבל ותשיג, כי הקב"ה נותן לאדם מה שהוא באמת מחפש ושואף אליו בחדרי חדרים. "רצון יראיו יעשה" – הקב"ה מנווט את האדם, פותח בפניו דרכים וסוגר בפניו אחרות, בהתאם לרצון הפנימי האמיתי שלו, לא לפי מה שהוא מצהיר בפיו בשעת נוחות.
כאן מתגלה ההבדל העמוק והמהותי בין השעיר לאדם. השעיר אינו בוחר ואינו רוצה – הוא כלי גמור ופסיבי בידי הגורל, חסר כל פנימיות של רצון, וממילא גורלו נקבע בהטלת קלפי קרה ואדישה. אבל האדם, שנברא בצלם אלוקים וניחן בנשמה עליונה ובחופש הבחירה שהוא סוד האנושיות כולה, אינו נתון לגורל חיצוני כזה. גורלו הרוחני נקבע על ידי הרצון הכמוס שלו, על ידי ההשתוקקות הפנימית שלו לטוב ולקדושה, על ידי הכיסופים האמיתיים שמפעמים בו בשעות שקט ובחדרי חדרים. השעירים תלויים לחלוטין בגורל חיצוני, אך האדם תלוי ברצונו החופשי ובהשתוקקות שלו לטוב – וזה כל ההבדל שבין בעל חיים הנגרר על ידי כוחות שמחוצה לו, לבין נשמה חיה הבוחרת בכל רגע ורגע את דרכה.