אל ה”אוהב ישראל” מאפטא הגיע פעם יהודי ובפיו בקשה: "רבי, גנבתי חבל. כיצד עלי לשוב בתשובה על כך?".
שאל הרבי: "האם החבל עודנו קיים?".
השיב האיש: "אכן, החבל נמצא בחצרי, שלם כביום גניבתו".
הרב הסביר לו, שעל פי התורה הציווי קובע "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה, כג), כלומר, אם החפץ הגנוב נותר קיים, על הגנב להשיב אותו לבעליו, ובכך מתקן הוא את עוון הגניבה.
"אז בעצם עלי להחזיר גם את העגלה?", התעניין האיש.
הרב הביט בו כלא מבין. "למה אתה מתכוון?", תמה.
סיפר האיש: "החבל שגנבתי היה קשור לעגלה. אמנם התכוונתי רק לגנוב את החבל, אבל בסוף לקחתי גם את העגלה".
הרב הרצין את מבטו ואמר: "בודאי שעליך להשיב את העגלה! איך עלה בדעתך בכלל לגנוב גם את העגלה?!".
"או-אה", תהה האיש בינו לבין עצמו, "אז זה אומר שעלי להחזיר גם את הסוס שהיה קשור לעגלה. ווי ווי איזה סיפור…".
הרב הזדקף ושאל בחומרה: "אתה רוצה לומר לי שגנבת מאותו אדם גם את הסוס שלו???".
האיש הנהן בחיוב. "זה היה סוס גזעי", הצטדק הגנב, "לא יכולתי שלא לאמץ אותו".
הרב הורה לו להשיב מיד גם את הסוס, גם את העגלה וגם את החבל, ובנוסף שיקרא את כל ספר תהילים ויבקש מבורא עולם שיסלח לו על עוונו החמור.
האיש השפיל מבט וצקצק בלשונו. "רבי, יש בעיה" הוא לחש.
הרב לא ידע כבר למה לצפות…
"לא אוכל להשיב את הגניבה לבעלים", אמר הגנב, "הרגתי אותו מפני שהוא התנגד לי למעשה הגניבה…".
אמר הרבי מאפטא לחסידיו: "כמה שוטה אותו גנב שבא לבקש סדר חזרה בתשובה על גניבת חבל – בזמן שהוא רצח נפש!!!".
חודש אלול נועד לחזרה בתשובה על מעשינו השליליים.
כדי לשוב בתשובה אמיתית עלינו לקחת אחריות מלאה על מעשינו ולא לחפש קיצורי דרך. הביטו לכישלונות בעיניים, בקשו סליחה מהנפגע (מה' או מהזולת) ותבחנו מה תעשו להבא כדי לא לשגות שוב באותן הטעויות.