אתמול סיימתי שיעור תורה בחולון, ולאחר השיעור ניגש אליי בחור צעיר ואמר:
“הרב, זו הפעם הראשונה שלי בשיעור תורה. אפשר לדבר איתך"? הוא סיפר שבמשך חמש שנים היא מתמודד עם הרגלים שליליים שקשה לו להשתחרר מהם. בהתחלה מדברים קטנים, ולאט לאט נשאב למקומות שפגעו בו. היום הוא בן 22, ולא יודע איך לצאת מזה. הוא אמר לי בקול רועד: "כשאני יוצא מפה, אני חוזר שוב לאותם הרגלים".
שאלתי אם ההורים יודעים, וענה- שלא. והוא הוסיף: שגדל בסביבה לא פשוטה, ומשם הכל התחיל…
הוא היה שבור ומיואש. שאלתי אותו: אתה באמת רוצה לצאת מזה? הוא ענה: ניסיתי כבר כמה מסגרות שונות, שום דבר לא עזר לי. אמרתי לו: אם היו מציעים לך סכום כסף גדול מאוד, בתנאי שלא תחזור להרגלים הישנים במשך שנה — היית מצליח"? "ברור שכן"… ענה מיד. אמרתי לו: אם ככה, תבין שיש בך כח. אתה יכול להשתנות. לפעמים האדם אומר ‘אני לא יכול’, אבל האמת היא שהוא עדיין לא החליט באמת".
הוא שתק ובכה, אבל היה שם רגע של אמת.
ומכאן המסר לכולנו: כמה פעמים אדם אומר-
אני לא יכול להשתנות. אני לא יכול לעזוב הרגל ישן. אני לא יכול להתחזק. אבל האמת היא — שאפשר.
צריך רצון, החלטה והתמדה. וכמו שנאמר: “שִׁבְעַ יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם” (משלי כ"ד, ט"ז), — הגדלות היא לא לא ליפול, אלא לדעת לקום שוב ושוב. ועוד אמרו חז"ל: “יגעת ומצאת תאמין” (מגילה ו ע"ב), — מי שמתאמץ באמת, בסוף זוכה להצלחה. מי שרוצה שלום בית טוב יותר — צריך לעבוד על זה. מי שרוצה לתקן מידות — צריך להתאמץ. מי שרוצה להתקרב לה' — צריך לעשות צעד ראשון. צריך להפסיק לומר: “אני לא יכול”, ולהתחיל לומר: “אני רוצה”. כי מי שרוצה באמת — מצליח.