סיפר הרב מנחם שטיין שליט"א, שבשנת תש"ט נפטר הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל, המשגיח של לומז'ה. לאחר פטירתו ערך תלמידו מרן רבי חיים קניבסקי זצוק"ל את ספרו נחלת אליהו.
בהקדמה לספר מספר הרב:
ערב יום הכיפורים, בשעה שתלמידי ישיבת לומז'ה עמדו להתאסף בהיכל הישיבה לתפילת 'כל נדרי', ישב בחור חילוני מול בניין הישיבה ופיצח גרעינים. לפתע ראה אדם זקן לבוש קיטל ועטוף בטלית. נכנס לבניין הישיבה היה זה המשגיח רבי אליהו דושניצר, בבניין הישיבה היו כמה חדרי שירותים, שהכניסה אליהם היה מהרחוב. הבחור עקב אחרי הרב הזקן שנכנס לשירותים שוהה בו קצת זמן, והבחור רואה שהרב הזקן נכנס שוב לחדר שירותים שני שוהה גם בו זמן מה ויוצא. ופליאתו גברה כאשר הרב המשיך לשירותים השלישי, ואחר כך לרביעי ולחמישי והשישי… ובכל אחד מהם התעכב זמן מה ויצא.
הבחור קם וניגש לרב דושניצר, ושאל בחוצפה: תגיד לי, לא מספיק לך שירותים אחד?
המשגיח הרב דושניצר הביט בבחור בחמלה גדולה, והשיב לו בנעימות, עוד מעט יכנס היום הקדוש. כל תלמידי הישיבה יבואו לכאן לתפילה, וישהו בבית המדרש כל היום. חשבתי לעצמי, אולי השמש היה טרוד היום ולא הספיק להכין נייר חתוך לכלל השירותים, נכנסתי לבדוק ונוכחתי לדעת שצדקתי, לא היו ניירות חתוכים, עברתי בכל חדרי השירותים והכנתי נייר טואלט חתוך ליום הכיפורים.
מרן רבי חיים קניבסקי כותב: שכל חיתוך וחיתוך של רבי אליהו, חתך חלקים בעומק הלב של הבחור. אפילו הוא, שהיה רחוק מאד מעולמה של תורה היה נפעם מגדלות הנפש של הרב הצדיק המשגיח זצ"ל. על מה נתונות המחשבות של המשגיח ערב יום הכיפורים לדאוג לנייר טואלט חתוך לציבור. הבחור פרץ בבכי ואמר למשגיח: "ילמדנו אורחות חיים".
בבקשה, אמר לו המשגיח שב לידי ביום הכיפורים, הבחור חבש כיפה לראשו, וישב ליד הרב הצדיק רבי אליהו דושניצר במשך כל יום הכיפורים. הציבור התפלא מי זה הבעל תשובה הטרי היושב במזרח ליד המשגיח.
הבחור הזה חזר בתשובה שלימה, ולימים נהיה אחד ממזכי הרבים בעם ישראל.