סיפר הרה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א על משפחה של אנשי עסקים מחו"ל שהאב היה בעל המפעלים, ואחד מבניו נכנס לעסקים ונתמנה למנהל בכיר באחד המקומות.
ביום מן הימים נקרתה בפניהם הזדמנות פז לרכוש עסק ענק ומרויח במדינה רחוקה, הבן – הבחור שכאמור שימש כמנהל, מיהר להזמין בבהילות טיסה ישירה בכדי לנהל את המו"מ שיוביל לסגירת העיסקה. אץ רץ לביתו וארגן את התיק במהירות.
פריט אחד שכח הבחור – הטלית. ידוע שמנהג של כמה מיוצאי אשכנז שגם בחורים שמים טלית, והם היו מאותם שנוהגים שכן, אלא שהבחור לקח את התפילין ושכח את הטלית.
האב העשיר שזיהה את הטלית ששכח בנו, לא חשב פעמיים, הוא הזמין טיסה לאותה מדינה, וכעבור שעה קלה היה כבר במטוס, שבע שעות טיסה עברו עליו, ועוד כמה שעות נסיעה עד שהגיע למקום שבו התנהל המשא ומתן.
הוא מגיע אל חדר הישיבות, נוקש בדלת, וכשזו נפתחת – כולם נעמדו כמסומרים למקומם, המומים ומופתעים. הנה העשיר הגדול התייצב גם הוא. הבן – המנהל נבהל מה קרה לאבא או למשפחה.
האב קרא לבנו החוצה, הבן התקיפו בשאלות, האב בחיוך שובה לב, אמר לו אין לך מה לדאוג הכל בסדר. פשוט שכחת דבר חשוב ובאתי להביא לך אותו…
הבן תמה ושאל מה שכחתי…
האב לא השיב רק פתח שקית ושלף ממנה את הטלית. שכחת אז הבאתי לך.
מה? נזעק הבן. בגלל הטלית? וכי מה יקרה אם יום אחד לא אשים טלית כמו שאר בני אשכנז, ובפרט שזה רק מנהג, ולמה טסת עד לכאן, היית מתקשר ואני הייתי קונה טלית, הרי במחיר של הכרטיס טיסה הייתי קונה מאה טליתות.
השיב האב אדרבה היא הסיבה שלשמה באתי להראות לך כמה חשוב לי לשמר את המנהג, ושלא תבוא לזלזל בזה כלל. להראות לך שחשוב לי יותר מזמן של שעות רבות ויותר מכסף שתשמור על מנהג.
הבן – המנהל סיפר לגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ דע לך שזה נתן לי מהפך ולימד אותי רבות בדקדוק ההלכה.
לא נרבה במילים: דוגמא אישית!