"בצדק תשפוט עמיתך"

"בצדק תשפוט עמיתך"

נשאלתי מיהודי יקר, שקיום התורה והמצוות אצלו הם עיקר, שהרבה פעמים יוצא לו לשמוע סיפורים ודרשות על כף זכות, ונפשו בשאלתו האם זו רק מידת חסידות וענין של איכות, או שזה חובה גמורה, וציווי מאת נותן התורה? 

ועניתי לו בשמחה, ש'החפץ חיים' כותב בפתיחה (עשין אות ג'), שלדון לכף זכות זוהי מצות עשה מן התורה, שהיא לנו אורה. וב'באר מים חיים' (סק"ג) כותב, שכן דעת הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע קע"ז) שכתב: "ובכלל זה ש'יתחייב' שידון את חברו לכף זכות". ושכן דעת רבנו יונה והסמ"ג והסמ"ק. ורק אם אינו מכיר את  היהודי שלפניו, אינו חייב לדון אותו לכף זכות מהתורה, אלא רק מצד מדה טובה. 

                                                            ואלו הם חלק מכללי המצוה:

א. אם שמע ראובן את שמעון שדיבר או עשה דבר, כגון ששפך מים באמצע המעבר, ודבריו ומעשיו נוטים יותר לדון אותו לכף חובה, ורוצה לעשות על זה מריבה. אף על פי כן אם שמעון הוא אדם 'ירא שמים', ולא סתם עושה אחיזת עינים, צריך לדון אותו לכף זכות, וכל שכן שאסור לדבר עליו דברי גנות (חפץ חיים כלל ג' הלכה ז'). וביאר הגר"נ קרליץ זצ"ל בספרו הבהיר, שלכל עם ישראל הוא מאיר ('חוט השני' שמירת הלשון פ"ב סע"א), שאף שדבריו ומעשיו נוטים לכף חובה, ולא נראה שמדבר כזה תצא טובה, מכל מקום צריך האדם לחשוב בדעתו, ולהאמין במחשבתו, שאם היה יודע את כל הפרטים  והשתלשלות העניינים, אזי הדברים היו מובנים.

לדוגמא, אם ראובן רואה את שמעון, מבייש את אדון מדמון, צריך ראובן לברר אולי אדון מדמון, הקדים לבייש את שמעון, ומה שנראה לעינינו, לפעמים הוא בעכרינו. ולכן לא ימהר לדון לכף חובה את חברו, וכך יקיים את מצוות בוראו (שם כלל י' באר מים חיים ס"ק ו').

 ב. אם האדם הוא 'בינוני' במעשיו, ואינו מפנה לתורה ולמצוות את הגב, כלומר שבדרך כלל מעבירות הוא נזהר שלא להכשל , אך לפעמים הוא גם כושל, אם הדבר שראה או ששמע 'נוטה יותר לכף זכות' אז בודאי שאסור לצדד את דבריו או מעשיו לגנות. וזוהי חובה, ואינה רק מידה טובה.

 ואם הצדדים של הזכות והחובה הם 'ספק שקול', אסור להכנס לבלבול. וצריך להטות את הפסק ולהכריעו לכף זכות, ובודאי שלא לדבר עליו דברי גנות (שם כלל ג' הלכה ז'). ואפילו חזר על מעשיו  כמה פעמים, שלכאורה אינם מתאימים, אם יש לתלות שעשה כן שלא במתכוין, ובמעשיו הוא לא התבונן או שלא ידע שדבר זה אסור, או שהיא מדה טובה בעלמא היה סבור, גם כן אסור לדבר עליו דברי גנות, וצריך לדונו לכף זכות (שם כלל ד' הלכה ג').

ואף אם מעשיו 'נוטים יותר לכף חובה', נכון מאוד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק מצד מידה טובה, ואל יכריעהו לכף חובה (שם כלל ג' הלכה ז').

נזכה תמיד להפך בזכותם, ולדרוש בטובתם של עם ישראל, ובא לציון גואל. אמן כן יהי רצון.

ניתן לשמוע חיזוק קצר (כדקה וחצי) מידי יום בימו בהלכות שמירת הלשון, בטל:077-2222-069 שלוחה 3 ואחר כך הקש 1. שמעו ותחי נפשכם ! כמו כן ניתן להשיג חומר (מיוחד) לזיכוי הרבים בשמירת הלשון  בטל -052-76838216

האתר נמצא בימים אלו בתהליך שדרוג והרחבה. ייתכנו שינויים זמניים בתצוגה ובתכנים. תודה על הסבלנות!