"מי הקדימני ואשלם" – הקב"ה אומר מי הקדים אותי ואשלם, מי יכול להקדים את הקב"ה במשהו? הרי אדם שמניח תפילין, הקב"ה הקדים אותו ונתן לו יד ורק על ידי זה הוא בכלל יכול להניח תפילין.
אדם עשה מעקה, הקב"ה הקדים ונתן לו בית ורק אז יכול לקיים את מצוות מעקה. אדם עושה ברית מילה, מודה לקב"ה על הזכות, אך מי נתן לו אפשרות לקיים מצווה זו? הקב"ה בעצמו הקדים ונתן לו במתנה בן בכדי שיוכל לקיים את מצוות ברית המילה.
שמעתי מפי הרבנית מוגרשטיין תחי': במה ניתן "להקדים" את הקב"ה? בדבר אחד – הודיה על העתיד. להגיד תודה רבה לקב"ה על הדברים שעוד לא קרו לנו. להגיד תודה רבה על ניסים שעומדים לקרות איתנו עוד רגע, על החסדים שהקב"ה יעשה איתנו בוודאות בדקות הקרובות. להודות לפני שזה כבר קרה.
כך – הקב"ה רואה שאנו מאמינים בו ובהטבה שלו לברואיו ועל ידי כך הוא משלים לאדם המודה את כל חסרונו. קודם אנו מודים ואח"כ מבקשים, וגם שמבקשים זה לא ביד רמה, זה לא שאנו מבקשים בשל הזכויות שלנו, בזכות המצוות שלנו, או הדברים שאנו עושים, אלא אנו מבקשים אך ורק מאוצר מתנת חינם של הקב"ה. ישנו מקום בשמיים שנקרא "אוצר מתנת חינם", וממנו מקבלים בחסד, במתנה.
שהרי אף פעם לא מגיע לנו אפילו במעט לעומת מה שאנו מקבלים כל רגע. הקב"ה משפיע עלינו שפע עצום כל רגע. תמיד יהיו מקטרגים על המעשים שלנו, ותמיד יש לנו מקום לשיפור. לכן כל בקשה שאנו מבקשים מאבא שבשמיים זה רק בשל כך שהוא רחמן. לנו לא מגיע כלום, אבל הקב"ה טוב ומטיב ומרחם על ברואיו, ואוהב אותנו אהבה נצחית לכן ברור שיטיב איתנו.
הרב יגאל כהן, ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אמר: שאם משה רבינו היה בדורו של אברהם אבינו לא הייתה הפיכת סדום ואם היה בדורו של נוח לא היה המבול – ומדוע? לא בגלל שמשה רבינו היה צדיק יותר מאברהם אבינו או מנוח. אלא כי משה רבינו ידע משהו שהם לא ידעו, שהקב"ה רחמן. ידע להתפלל לקב"ה בבקשות שהוא רחמן. שלא מגיע לנו כלום, אבל בשל הרחמים והחסדים של בורא עולם הוא יעשה בשבילנו הכול.
צריך להודות לקב"ה על העתיד כמו שמודים על העבר ועל ההווה. הרב אמר: "הבוטח בה' חסד יסובבנו" – מי שיודע שהעבר שלו היה חסד כך ידע שהעתיד שלו יהיה חסד. החסד יסובב אותו מכל הכיוונים. גם העבר וגם העתיד. הבוטח האמיתי יודע שכל מה שעבר בעברו זה החסד האמיתי והכי טוב עבורו גם אם זה לא נראה לעין. "כל משבריך וגליך עליי עברו" – גם הדברים הפחות נעימים, המשברים והגלים שכמעט מטביעים – עליי עברו. צריך להעביר אותם. לא לסחוב עלינו חבילות של משא כבד, לא להכביד על הכתפיים שלנו אלא לשים אותם על הקב"ה.
פשוט לקחת את הקושי ואת המשבר ולומר לבורא עולם "אבא, זה כבד עליי, אני משליכה עליך את הבעיה – פתור אותה, קח אותה, זה קטן עליך". "כל משבריך וגליך עליי – עברו".
תעבירי אותם לבורא עולם. וכך הם יעברו ממך ולא ישפיעו על המצב רוח שלך לאורך זמן. גם אם יש קושי כלשהו נבין שהכל מאת הקב"ה, הוא הבמאי התסריטאי השדכן והפותר כל תקלה, וכך זה יעבור. המצב רוח שלך יישאר טוב ושמח, כי בכל מקרה את לא באמת מחליטה משהו ממה שקורה איתך או עם סביבתך.
