"מי יקדימני ואשלם" – הקב"ה שואל מי הוא זה שיכול להקדים אותי ואשלם לו?
הרי אדם שמניח תפילין, הקב"ה הקדים אותו ונתן לו יד ודעת ורק על ידי זה הוא יכול להניח תפילין. אדם התקין מעקה, הקב"ה הקדים ונתן לו בית ורק כך יכול לקיים מצוות מעקה.
אדם עושה לבנו ברית מילה, מודה לקב"ה על הזכות, אך מי נתן לו אפשרות לקיים מצווה זו?
הקב"ה בעצמו הקדים ונתן לו במתנה בן.
שמעתי מפי הרבנית מורגנשטרן תחי' ששאלה במה ניתן "להקדים" את הקב"ה?
בדבר אחד – הודיה על העתיד.
להגיד תודה רבה לקב"ה על הדברים שעוד לא קרו לנו.
להגיד תודה רבה על ניסים שעומדים לקרות איתנו עוד רגע, על החסדים שהקב"ה עתיד לעשות איתנו בוודאות בדקות הקרובות. להודות כאלו זה כבר קרה.
על ידי כך הקב"ה רואה שאנו מאמינים בו ובהטבה שלו לברואיו ובוודאי ישלים לאדם המודה את כל חסרונו.
קודם אנו מודים ואח"כ מבקשים, והבקשות אינן בשל הזכויות שלנו, אלא אנו מבקשים אך ורק מאוצר מתנת חינם של הקב"ה.
ישנו היכל עצום בשמיים שנקרא "אוצר מתנת חינם" וממנו מקבלים בחסד, במתנה.
שהרי אף פעם לא נהיה זכאים אפילו למעט ממה שאנו מקבלים כל רגע.
תמיד יהיו מקטרגים על המעשים שלנו, ותמיד יש מקום לשיפור. לכן כל בקשה שאנו מבקשים מאבא שבשמיים זה רק בשל רחמיו האינסופיים.
לנו לא מגיע כלום, אבל הקב"ה טוב ומטיב ומרחם על ברואיו ואוהב אותנו אהבה נצחית, ורוצה רק להיטיב עימנו.
הרב הגאון יגאל כהן, ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אמר בעבר שאם משה רבינו היה בדורו של אברהם אבינו לא הייתה הפיכת סדום, ואם היה בדורו של נוח לא היה מבול – ומדוע?
לא בגלל שמשה רבינו היה צדיק יותר מאברהם אבינו או מנוח.
אלא כי משה רבינו ידע משהו שהם לא ידעו – שהקב"ה רחמן.
ידע להתפלל לקב"ה ולעורר את מידת הרחמים שלו.
הוא הבין שלא מגיע לנו כלום, אבל בשל הרחמים והחסדים של בורא עולם הוא יעשה בשבילנו הכול. שנזכה להאמין בכך תמיד! שבת שלום.