הרב משה פינטו
כאשר ילד מביא הביתה תעודה שאינה חיובית, ההורים עומדים בפני אתגר לא פשוט. חשוב לדעת, שהתגובה שלנו כהורים יכולה לקבוע את הדרך שבה הילד יתמודד עם הכישלון.
ראשית, יש לגשת לסיטואציה עם רגישות ואהבה. במקום לשפוט את הילד או להביע אכזבה, כדאי לשאול אותו על מה שקרה. מה היו הסיבות לתוצאות הלא טובות? האם הוא נתקל בקשיים בשיעורים? האם הוא מרגיש לחץ חברתי?
שנית, נקודת המוצא היא להבין שהכישלון הוא חלק מתהליך הלמידה. כמו שאומר שלמה המלך החכם מכל אדם (משלי כד, טז) "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" כלומר שגם אם יש נפילות ואפילו שבע נפילות אל יאוש! כי בסוף "וקם". ועוד עומק יש כאן שבא ללמד, שהשבע הנפילות שהיו הם היו חלק מהפסיפס שבזכותם הושלמה התמונה. ובזכות הנפילות באה לו הלמידה והכח להגיע לתקומה ועליה. ולדעת שכל קושי יכול להפוך להזדמנות לצמיחה ולמידה. חשוב להדגיש לילד שמה שחשוב הוא לא התוצאה, אלא המאמץ והנכונות לשפר.
זאת ראיתי לאורך עשרות שנים בחינוך שדווקא אותם תלמידים שהייתה להם התמודדות עם היצר וקשיים רבים, והרבה נפילות ונלחמו בכדי לנצח ולעמוד בקרן אורה, הם אלה ששרדו בעולמה של תורה ולבסוף נהפכו להיות תלמידי חכמים גדולים ומרביצי תורה ברבים. כלומר שהקושי והנפילות אלא היו אבני עזר וסיוע לבנינו האישי, וכשקושי קורה לראות זאת כאתגר בונה ולא כדבר השובר ומייאש.
אולם על ההורה / המחנך לדאוג לבנות תוכנית פעולה לשיפור, לעודד את הילד לפנות לעזרה כשצריך, ולמלא אותו בתקווה ובאמונה ביכולותיו, וכך נוכל לעזור לו להבין שניתן לקום מחדש, ללמוד מהניסיון ולצמוח.
במידה ונגיב בחום, הבנה ותמיכה, נוכל להנחות את ילדנו במסע הלימודי שלו, כך שידע שאפילו כשיש נפילות, הוא תמיד יכול לקום מחדש ולהצליח, אכן שבע יפול צדיק – "וקם".