לשיעורים במערכת הטלפונית: 0772222069 / *9120

קבלה קטנה ישועה גדולה

בוחרים קבלה ומתברכים

הרב יגאל כהן במסר מיוחד בעקבות אסון מירון והמצב הבטחוני במדינה!

בחרת קבלה? רשום שמות לתפילה והרב יגאל כהן יברך בע"ה!

הלכות נטילת ידיים לסעודה

לתועלת המעיינים

העמודים המסומנים בחוברת ב- ( ), הם לפי הספר ילקוט יוסף חלק ג' הלכות ברכות

מצות נטילת ידים

נצטווינו על פי חכמינו זכרונם לברכה, כי קודם שנאכל לחם, ניטול את ידינו בכלי ונברך: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו על נטילת ידים", ואחר כך לנגב. ויש להזהר בזה מאוד, כי כל המזלזל בנטילת ידים סופו בא לידי עניות. ורמזו בזה ראשי תיבות עני, "על נטילת ידים". (ט)

כוונה בנטילה

קודם שיטול ידיו, טוב שיכוין "אני נוטל נטילה המכשרת לאכילה". (נו)

מאיזו כמות לחם נוטל ידיו?

אין חובה ליטול ידים לאכילת פת, אלא אם כן אוכל לחם שיעור כזית, דהיינו 27 גרם. ומכל מקום אינו מברך ברכת "על נטילת ידים" אלא אם אוכל שיעור כביצה בלי קליפתה דהיינו 50.4 גרם לחם. [שיעור ביצה עם קליפה 54 גרם]. (יד. הליכות עולם חלק א עמוד שטו)

ואם כן יוצא, שהאוכל:
26 – 0 גרם: אינו חייב ליטול ידים.

50 – 27 גרם: יטול ידיו ללא ברכת "על נטילת ידים".

50.4 גרם ומעלה: חייב ליטול ידים ולברך "על נטילת ידים".

חזר בו מלאכול לאחר שנטל ידיו

הנוטל ידיו וברך כאשר היה בדעתו לאכול כמות כביצה (50.4 גרם), וכשהתחיל לאכול חזר בו וקשה עליו לאכול עוד לחם, אינו חייב לדחוק את עצמו לאכול כזית (27 גרם) או כביצה, ובכל זאת ברכתו אינה לבטלה.

והטעם שאין ברכתו לבטלה, כיון שאנו הולכים אחר מחשבתו הראשונה בשעת הנטילה שאז באמת דעתו היתה לאכול 'כביצה', נמצא שהברכה היתה כהוגן, וכשחזר בו אחר כך אין זה מבטל את רצונו הקודם וברכתו היתה טובה. אלא שמכל מקום ודאי שחכם עיניו בראשו, וישים לב שלא יאכל משאר מאכלים עד שיאכל קודם כמות של 'כביצה' לחם. (טז)

ובפרט בסעודות השבת שיש חובה לאכול לחם, ולפעמים מחמת ריבוי המאכלים, לא נותנים את הדעת על עיקר המצוה ושוכחים לאכול את כזית הלחם. ובפרט הדבר מצוי בסעודת הבוקר של שבת, והחכם עיניו בראשו.

והוא הדין אם נטל ידיו לאכול לחם ואח"כ חזר בו ואינו רוצה לאכול לחם כלל, או שקראו לו ללכת לאיזה מקום דחוף ואין באפשרותו להתעכב ולאכול עכשו, גם בזה אין ברכתו לבטלה. אך כאמור יש לו להזהר שלא להגיע למצבים כאלה כלל.

נטילת ידים לאכילת עוגות

האוכל עוגות בכמות אכילה של קביעות סעודה (משקל ארבע ביצים, וכל ביצה 54 גרם) שזה 216 גרם, חייב ליטול את ידיו, ולברך "המוציא לחם מן הארץ" וברכת המזון. (יז)

שיעור המים לנטילה

שיעור המים לנטילה הוא רביעית מים דהיינו 81 גרם. ומכל מקום טוב להוסיף מים וליטול בשפע, כמו שאמרו בגמרא (מסכת שבת דף סב עמוד ב) אמר רב חסדא, אני נוטל את ידיי מלוא חופניים מים, ויתנו לי משמים טובות מלוא חופניים. (יט)

זמן ניגוב הידים

לא ינגב את ידיו אלא לאחר שיסיים את הברכה 'על נטילת ידים'. ואם ניגב את ידיו לפני שברך, הפסיד את הברכה ולא יברך עוד.

ואמנם יש שנתנו עצה, שיגע במקומות המכוסים או בנעליים וכדומה, כדי להתחייב בנטילה נוספת, ואז יוכל לברך. אך למעשה אין לנהוג כך, כיון שגורם הוא לברכה שאינה צריכה, שהרי הוא פטור מנטילת ידים וברכה, ובמעשה זה שמטנף ידיו, הוא מביא את עצמו לידי חיוב של ברכה בחינם. (כא)

איסור דיבור משעת הנטילה

לא ידבר מהנטילה עד אחר הניגוב. ואולם אם שמע ברכה מחברו, מהנטילה עד הברכה, יענה 'אמן', אבל בין הברכה לניגוב, לא יענה משום הפסק. (כג, תרצט)

אם טעה ודיבר אחר הנטילה, אינו צריך לחזור וליטול ידיו, אלא יברך וינגב. (כג)

יש נוהגים לומר אחר הנטילה קודם הברכה את הפסוק (תהלים קלד ב), "שאו ידכם קודש וברכו את ה"', ועדיף שלא לאומרו מפני חשש הפסק. (כד)

טוב שלא לדבר גם לאחר הניגוב עד ברכת 'המוציא', אולם במקום צורך מותר לדבר. ולא כאותם שלאחר הניגוב נזהרים שלא לדבר, ומהנטילה קודם הברכה מתירים לעצמם לדבר, שאז חמור יותר. (צח)

כלי לנטילת ידים לסעודה

אין חיוב של נטילה עם כלי אלא כשנוטל ידיו לסעודה. וכן נהגו ישראל קדושים ליטול בכלי כשנוטלים את הידים בבוקר כשקמים מהשינה, אבל בשאר הנטילות, כגון לאחר שיצא מבית הכסא או לאחר מקלחת וגזיזת ציפורניים וכדומה, אין חובה ליטול עם כלי, ודי לשטוף את הידים במים. (בית יוסף סימן ד) וכן נהג הגאון רבנו בן ציון אבא שאול זצ"ל, וכן נוהג שיבדל לחיים טובים מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א.

ניגוב הכלי

מן הדין אין צריך לנגב את ידיות הכלי הרטובות במים, ורשאי ליטול כך. מאחר ובנגיעה במים בלבד, אין המים נטמאים. (סימן קסב שער הציון אות מא)

נטילה מכלים שונים

בקבוק – המהלך בדרך ואין לו כלי שפיו רחב, יכול ליטול בבקבוק שפיו צר. (מה)

כלי נקוב – כלי שיש בו נקב בגודל של 'כונס משקה', דהיינו שישנה אפשרות שיכנס משקה מחוץ הכלי לתוכו, הריהו פסול לנטילת ידים. [וניתן לבדוק זאת, על ידי שיכניס את הכלי לקערת מים, ואם יכנסו המים לכלי דרך הנקב, נמצא שהכלי נקוב בכונס משקה.]

אולם אם הנקב צר מאוד, שאין המים נכנסים מחוץ הכלי לתוכו, אלא רק המים שבתוך הכלי יוצאים ממנו לחוץ, כשר הכלי לנטילת ידים. (נדה מט ע"א. סי' קנט ס"א. ה"ע ח"א שכז)

קנקן – מותר ליטול מקנקן שיש לו בליטה שממנה שופכים את המשקה, כיון שנעשה מתחילה לכך. (מו)

חד פעמי – כוס חד פעמי כשרה לנטילת ידיים, אולם שקית ניילון, פסולה. (נד)

נטילה מכח אדם

המים של הנטילה צריכים לבוא על הידים מכח אדם או מכל כח של דבר אחר ואפילו קוף, אבל מים שנשפכים מאליהם, אינם מועילים לנטילת ידים. ולכן מים שיורדים מן הנחל היורד מן ההר [מפל מים], ורוצה להניח את הידים למטה כדי שהמים ישפכו על ידיו, אין זה מועיל לנטילה. (מז)

נטילה מהברז

אם אין לו כלי לנטילה, רשאי ליטול את ידיו על ידי שיפתח את הברז ויסגור, שלוש פעמים. ובתנאי שהמים באים לברז מחבית הנמצאת על הגג, שיש עליה שם כלי. (מט)

המים הפסולים לנטילה

מים שנעשתה בהם מלאכה, הרי הם פסולים לנטילת ידים, אך אם יש ספק אם נעשתה בהם מלאכה או לא, אינם פסולים ורשאי אף לברך עליהם. אשר על כן, אם הניח בקבוק של תינוק חם בתוך מים כדי לקררם, נפסלו המים לנטילה. וכמו כן אם שרה ירקות במים כדי שלא יכמושו, אסור ליטול בהם ידים. (סא, סד, סה)

נטילה ממי הים

אין ליטול ידים ממים שאינם ראויים לשתיית הכלב, ולכן הנמצא בים ואין לו מים ליטול את ידיו, אינו רשאי לקחת מים מהים וליטול בהם את ידיו. ואמנם רשאי לטבול את ידיו בים, אך לא יברך "על טבילת ידים" אלא "על נטילת ידים". והוא הדין אם נמצא בדרך ואין לו כלי לנטילה, שרשאי לטבול את ידיו במעיין או בנהר או במי מקוה ולברך "על נטילת ידים". ואם טעה וברך "על טבילת ידים", יצא ידי חובה. (כד, עד)

סדר הנטילה

סדר הנטילה כך הוא: יקח את הכלי ביד ימין וימלאנו מים, וימסרנו ליד שמאל וישפוך על יד ימין שלוש פעמים. ואחר כך יחזיר את הכלי ליד ימין וישפוך על יד שמאל שלוש פעמים, ויברך וינגב. ומכל מקום היום שאנו נוטלים ידים בכלים גדולים שמחזיקים כמה רביעיות, מעיקר הדין די בשפיכה אחת על כל יד, אך בכל זאת המנהג ליטול שלוש פעמים כסדר הנ"ל. (נג)

כיצד יבואו המים על הידים?

יש לשים לב שיכנסו המים בכף ידו ובין אצבעותיו עד סוף הפרק, ולכן בשעת הנטילה יסובב את ידו, כדי שיבואו המים על כל היד. ומכל מקום אם הגיעו המים עד סוף קשרי האצבעות, מועילה לו הנטילה ויברך. (נא)

נטל את ידיו כהוגן, אך לאחר הנטילה רואה שהמים לא נראים על כל היד מחמת שעסק קודם לכן בשמן או מחמת הקור שבימות החורף, יצא ידי חובת נטילה. (א שכד)

המקום הכשר לנטילה

אין ליטול ידים בחדר אמבטיה שיש שם בית הכסא, ומכל מקום בשעת הדחק שאין לו שום אפשרות אחרת, וכגון שנמצא במטוס שברז המים בתוך בית הכסא, יש להקל לו ליטול את ידיו שם, אך יברך בחוץ. וטוב שיסגור את האסלה בשעת הנטילה. (עז)

אולם חדר אמבטיה שאין שם בית הכסא, מותר ליטול שם ידים, אך יברך בחוץ. (עח)

חציצה בנטילה

צריך להזהר מחציצה בידים בנטילה, ולכן ישים לב לנקות את הלכלוך שתחת הציפורן. (פ, פא)

טבעת – אשה שאין דרכה להסיר את הטבעת בשביל ללוש את הבצק, אינה צריכה להסיר את הטבעת בנטילה, ואינה חציצה אפילו הטבעת מהודקת לאצבעה חזק. (פב)

לק לצפרניים – אשה הצובעת את צפרניה לנוי, אין בכך חציצה לנטילה. ואולם טוב להימנע מזה, בפרט מצבעים המושכים את עיני הרואה. (פג)

חינה – שנוהגות איזה נשים לצבוע בכף ידיהן לפני חתונת קרוביהן, אינה חציצה. (פג)

תחבושת – מי שיש לו תחבושת על ידו, אם יכול להסירה באופן שתשאר התחבושת רק על מקום המכה בדיוק, יסירה ויטול המים על המקום המגולה ויברך, אבל אם לא יכול לצמצם שהתחבושת תשאר בדיוק על מקום המכה, יטול את שאר היד במקום המגולה, אך לא יברך. ובכל אופן אם עד סוף קשרי האצבעות מגולה, רשאי לברך. (ה"ע ח"א שכב)

פצעים – אם ידו אחת מלאה פצעים וחבושה כולה ואוכל ביד השניה, חייב ליטול את ידו השניה ויברך "על נטילת ידים". (שם שכד)

נגעה ידו באחר

הנוטל את ידו ובעודה רטובה נגע בידו השניה שעדיין לא נטלה, או שיד חברו שלא נטל נגעה בידו הנטולה, ינגב את ידיו ויטול שנית ויברך. ואמנם אם כבר ברך, וקודם הניגוב נגע בו, יטול שנית אך לא יברך. (פח)

שהייה בין הנטילה להמוציא

ישתדל שלא לשהות זמן רב בין נטילת ידים לברכת 'המוציא', אבל אם אי אפשר כגון שממתינים לכל המסובים, אין זה נחשב הפסק. ועל כל פנים, בשבתות חתן וכדומה שישנם הרבה מסובים, טוב להביא לחמניות קטנות, כדי שכל אחד יוכל לברך לעצמו על לחם משנה סמוך לנטילה בלי הפסק. (צז)

נטילה למאכיל אחרים

המאכיל את החולה או אדם אחר, אין המאכיל צריך ליטול את ידיו. אבל האוכל בעצמו אפילו שאינו נוגע בלחם, צריך ליטול את ידיו. וכן האוכל את הלחם במזלג, צריך ליטול את ידיו. (צא)

נכנס לבית הכסא קודם הסעודה

אדם שיצא מבית הכסא ורוצה לאכול לחם, יש לו לשטוף את ידיו בלי כלי וינגב ויברך "אשר יצר", ואחר כך יטול ידיו לסעודה.

ואמנם ישנה אפשרות לפטור את שתי הנטילות בנטילה אחת על ידי שיטול את ידיו בכלי שלוש פעמים לסירוגין [דהיינו ששופך מים על יד ימין ואח"כ על יד שמאל, ועושה כך שלוש פעמים] ויברך "על נטילת ידים" וינגב. ורשאי לברך 'אשר יצר' קודם ברכת 'המוציא', מאחר והניסיון מוכיח שאם לא יברך מיד 'אשר יצר' אלא יתחיל באכילת הסעודה, פעמים הרבה שהוא שוכח ולא מברך כלל.

אמנם יש שנהגו במקרה הנ"ל, ליטול ידים בכלי ולברך 'אשר יצר', ואחר כך לחכך בראש וכדומה, כדי לטנף את הידים וליטול שנית לסעודה, אך אין ראוי לעשות כן, כיון שגורם לברך ברכה שאינה צריכה. שהרי לאחר נטילת ידיו בכלי כשיצא מבית הכסא, נעשות ידיו טהורות ויכול לאכול לחם מיד, ועל ידי שמטנף את ידיו מחייב את עצמו שוב בנטילה עם ברכה. (צו)

טינוף ידיו בסעודה

אדם שנגע בסעודה בשתי ידיו במקומות המכוסים או בנעליים או חיכך בראשו וכדומה, חייב לעשות נטילה לפני שממשיך לאכול. אולם אם נגע רק ביד אחת, כאן הדבר תלוי: אם רוצה להמשיך לאכול לחם, טוב שיטול את שתי ידיו. ואם רוצה לאכול מאכלים אחרים ללא לחם, כגון פירות ומגדנות, די שיטול רק את אותה יד. (ה"ע חלק א עמוד שמב)

דילוג לתוכן