סיפר רבי שלום שבדרון זיע"א, מעשה שקרה עם החפץ חיים זיע"א: היה גבאי צדקה בעיירה אחת, איש נכבד, בעל בעמיו, בא פעם לראדין להקביל פניו של החפץ חיים זיע"א. כשנכנס אל הרב, אמר לו הרב בזעף: אינני רוצה להביט אל מראך כלל! לך מביתי! וכך גרשו בבושת פנים. היהודי הלז נבהל לשמוע את הדברים, וכמובן שלא הבין, מה רצה החפץ חיים ממנו. ניגש אליו ושאלו: רבינו, מה עשיתי? השיב לו החפץ חיים מיד, מפני שאתה אשם ששלושה מליון יהודים נחנקים, נאנקים ומובלים לכפירה תחת שלטון הבולשביקים. וכל שאר הצרות הרעות והגדולות, אתה אשם בכל זה!
חיל ורעדה אחזו ביהודי, בשומעו את האשמה הנוראה היוצאת מהרב. תמה ואמר: מה עשיתי, והרי גם אני בוכה על מצב הזה. נענה החפץ חיים ואמר: אמנם עכשיו אתה בוכה, אך מה עשית בעבר? תרענן זכרונך, לפני שנים רבות היית גבאי של תלמוד תורה בעיירה פלונית, והיה שם ילד יתום מאביו. הוא היה שובב נורא, עד שלא יכלו לסבול את הצרות שעשה לכולם. וכשפקעה הסבלנות, שקלתם והכרעתם להרחיקו. בך היתה תלויה ההכרעה, ואתה הוא זה שפסקת שיגרשו אותו מהתלמוד תורה. אימו בצר לה, שלחה אותו לבית ספר של גויים, ונעשה ממנו לא אחר מליאון טורצקי, שנהיה אחר כך המנהיג של הבולשביקים, עוכרם של ישראל! ועתה, סיים החפץ חיים את הסברו: איני רוצה לראותך, צא מביתי!
אחים יקרים! צריכים לדעת, שיש חשיבות גדולה לכל יהודי, ומפני זה צריך הרבה סבלנות לכל יהודי…
מחשבות של אהבה
בעיירה שכיהן בה רבי יצחק אריה ווארמזר זיע"א, הנודע בכנויו הבעל שם ממיכלשטאט, היה יהודי שאיים למסור את חבריו למלכות, הוא רצה שיתנו לו כסף, ועל ידי איומיו סחט כספים רבים מן העיירה. כל בני העיירה פחדו ממנו מאוד. הבעל שם לא ידע מכל זה, ופעם אחת ספרו לו על אותו יהודי, הוא קרא לו לבוא אליו בכדי לברר את השמועות, אולם אותו יהודי סירב להגיע. וכתגובה, תבע אותו יהודי מגבאי בית הכנסת, שבשבת יתן לו את העליה שמגיעה לרב. הגבאי לא רצה לתת לו בשום פנים ואופן, והוא איים על הגבאי כהרגלו. הבעל שם עלה לתורה, ובדרך נתן למלשין סטירה במעמד כל הקהל. היהודי הזה ברח ונעלם לכמה שבועות, וכולם הבינו שהוא "מבשל" משהו, סתם הוא לא היה נעלם. לאחר ארבעה השבועות בא יהודי מהעיירה הסמוכה, והזמין את הבעל שם (שהיה גם מוהל) לברית באותה עיירה. לקח הבעל שם את תלמידו ויצאו לאותה עיירה. פתאום באמצע הדרך, יצאו מהעיר ארבעים אנשים, חמושים במקלות ובגרזנים, כשבראשם אותו מלשין, כעת התברר שה"ברית" אינה אלא מלכודת. הבעל שם לא הראה שום סימנים של פחד, ירד מהעגלה והלך ישר לאותו מלשין, ואמר לו: "תזהר לך, אם לא תחזור בתשובה, יהיה לך רע בעולם הזה ובעולם הבא…" אותו יהודי פרץ בבכי ושאל את הרב: "מה אעשה כדי לשוב בתשובה?" אמר לו הרב: "על זה נדבר אחר כך, תבוא אלי…" מיד עלה לעגלה עם הרב ונסע..
כשחזרו, נשאל הרב על ידי התלמיד: "מה קרה? איך אותו מלשין חזר בתשובה?" ענה הרב: "כמו שהאדם מתייחס לחבירו, כך חבירו מתייחס אליו, אם מתייחס באהבה, אז חבירו יחזיר לו אהבה. כשראיתי את אותו מלשין עם אנשיו, התחלתי לדון אותו לכף זכות, ולחשוב עליו מחשבות של אהבה, ומה שאתה ראית, היתה התגובה שבאה בפועל על ידי מחשבותי. כלומר: גם הוא לא יכול לחשוב מחשבות אחרות, חוץ ממחשבות של אהבה, ומחשבות חיוביות, ומי עשה לו את זה? מחשבותי!"