מֶלֶךְ מוֹאָב פָּחַד מְאֹד מֵעַם יִשְׂרָאֵל. הוּא רָאָה כַּמָּה הַיְּהוּדִים חֲזָקִים וְרַבִּים, וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “אֲנִי צָרִיךְ לַעֲצוֹר אוֹתָם!” אָז הוּא קָרָא לְבִלְעָם – אָדָם רָשָׁע שֶׁיָּדַע לְקַלֵּל – וְאָמַר לוֹ: “תְּקַלֵּל אֶת הַיְּהוּדִים בִּשְׁבִילִי!”
בִּלְעָם עָלָה עַל הַחֲמוֹר שֶׁלּוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. אֲבָל מַשֶּׁהוּ מַדְהִים קָרָה – הַחֲמוֹר פִּתְאוֹם עָצַר! הוּא רָאָה מַלְאָךְ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד בַּדֶּרֶךְ עִם חֶרֶב. בִּלְעָם לֹא רָאָה כְּלוּם, אֲבָל הַחֲמוֹר רָאָה!
בִּלְעָם הָרָשָׁע נִיסָּה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל – וּבְכָל פַּעַם יָצְאוּ מִפִּיו בְּרָכוֹת בִּמְקוֹם קְלָלוֹת! הוּא אֲפִלּוּ אָמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר: “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב…” – כַּמָּה יָפִים הַבָּתִּים שֶׁלָּכֶם, עַם יִשְׂרָאֵל!
לָמָּה זֶה קָרָה?
כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל. כָּל מִי שֶׁנִּיסָה לִפְגֹּעַ בָּהֶם – לֹא הִצְלִיחַ. הַכֹּחַ הֲכִי גָּדוֹל בָּעוֹלָם לֹא הָיָה לְבִלְעָם – אֶלָּא לַה’!
יְלָדִים יְקָרִים, תָּמִיד תִּזְכְּרוּ – אַתֶּם לֹא לְבַד!
גַּם כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ רוֹצֶה לִפְגֹּעַ בָּנוּ, גַּם כְּשֶׁקָשֶׁה וּפוֹחֲדִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִתָּנוּ. הוּא הוֹפֵךְ קְלָלוֹת לִבְרָכוֹת! כָּל מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ זֶה לִהְיוֹת טוֹבִים, לֶאֱהֹב אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר עָלֵינוּ.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ.