הרבה הורים נתקלים בבעיה ששמה – ילד סגור.
הוא לא נפתח לספר להם מה עובר עליו, או מה שהוא מרגיש, או אם משהו מפחיד אותו. איך פותחים אותו לספר ולומר את מה שעל ליבו?
ראשית – נשאל שאלה נגדית מי אמר שהוא סגור? אולי אנחנו גרמנו לו לסגירות??? לדוגמא, כשהילד או הילדה באם ומספרים לנו משהו לפעמים אנו מגיבים בצורה אמוציונאלית חזקה, מתרגשים, כועסים, או אפילו בוכים. ילד שרואה תגובה כזאת מהוריו לעולם לא יספר להם מקרים שהוא חווה כדי לא לצער אותם או להדאיג אותם.
נמצא שהתגובה של ההורים גרמה לו להסגר. לכן עלינו ההורים להשתדל שבשעה שהילדים מספרים לנו דבר מה ואפילו שהדבר קשה קצת, לא להיכנס לפאניקה ולהפגין סערת רגשות אלא להשתדל לקבל את הדברים עד כמה שניתן בשוויון נפש ואז נוכל לעזור להם ביתר קלות וגם בפעם הבאה הם יבואו לספר לנו את מה שמתרחש איתם.
סיבה נוספת לסגירות היא, שלפעמים הם מגלים לנו סוד ומבקשים שלא נספר לאף אחד וגם לא לסבא וסבתא, אנו מבטיחים להם שכך יהיה ולאחר זמן קצר אנו לא יכולים להתאפק ומיד מספרים לקרובים, במפגש הבא עם הקרובים הם שואלים את הילד – מה ככה עשית??? ואז אומר הילד בליבו – אני יותר לא יספר להורים שלי כלום!!! ובאמת הצדק איתו, לא עמדנו בהבטחתנו.
לכן, הורים יקרים, עלינו להיות נאמנים להבטחותינו כדי שהילדים יתנו בנו אמון מוחלט וגם לא להתרגש במיידי מכל דבר שהם מספרים לנו כדי שיוכלו להשתחרר ממצוקות שי שלהם ולספר לנו את הכל בצורה חופשית ללא הגבלות וחסימות ואז נוכל להובילם ולהדריכם.
