הרב עמרמי שליט"א מביא סיפור על רבי נתן שישב עם רבו הגדול, ר' נחמן זכותו תגן עלינו, ונפל לרבי נתן הכפתור במעיל. רבו שאל אותו "התפללת על זה?", רבי נתן השתומם, עד כדי כך? עד כדי כך על הפרטים הקטנים צריך להתפלל? לא רק על דברים גדולים? לא רק על מחלות לא עלינו, או על קשיים? ענה רבי נחמן שדווקא כשמתפללים על הדברים הקטנים זה מגדיל את השגחתו של השם בעולמו.
ברגע שאנחנו מכניסים את בורא עולם לפרטים הקטנים של החיים שלנו, כך אנחנו מגדילים את השגחתו, אנחנו מאמינים שהוא נמצא ומשגיח על הכל, גם על הדבר הקטן ביותר במהלך היומיום.
מי שמתרגלת להודות על כל דבר קטן, אז גם בדברים הגדולים יותר זה יבוא לה ללא בעיה, לא יצטרכו להזכיר לה משמיים, היא כבר מורגלת בכך.
אנחנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה הוא רק טוב, לפעמים אולי לא מבינים את השפה שלו… הוא מדבר אלינו בשפת סתרים, בדיוק כאן האמונה נכנסת לפעולה. אם הילדה עוד לא מצאה את זיווגה, לנו זה נראה סוף העולם, נראה שאין בכך טוב, ולמה זה קורה… אבל בוודאות שיש כאן הצלה הרבה יותר גדולה ממה שנוכל לדמיין.
הפלא יועץ כותב כי מי שמתלונן ואומר "למה באה לי הרעה הזאת", יסבול 2 רעות – גם העצבות תזיק לו יותר מהדבר הלא טוב שהגיע אליו, ובנוסף, בגלל שהוא מתלונן, הקב"ה יאריך לו את הבעיה.
אז מהי העצה לשנות את המצב? לשמוח. המפתח לכל הצרות זו השמחה. הצרות בורחות ממנה.
אמונה מביאה שמחה ומפיגה את כל הפחדים. כשיודעים שהכל זה ה' ושהוא רוצה את הכי טוב עבורנו, פשוט משליכים עליו.. ואז אין ממה לדאוג. הוא עוזר. אנחנו פשוט קטני אמונה וחושבים שאנחנו עושים ופועלים, ואם לא נזיז את העניינים כלום לא יתקדם. זה לא נכון, צריך לעשות השתדלות נדרשת אבל לא בהרגשה שבלעדינו אי אפשר. כי הקב"ה מארגן את כל העולמות בצורה מדויקת ומדוקדקת שאין לנו אפילו טיפת השגה בכך. אז למה אנחנו כל הזמן מודאגים?!