לפני כמה אלפי שנים התחילו להרכיב פאזל.
פאזל ענקי בגודלו המורכב מהמון חלקיקים קטנטנים.
כל דור חושב שהוא יסיים את הפאזל, כל אדם בכל דור חושב שהוא מרכיב כמה חלקים.
כל חלק נראה אמיתי בצבעו ובגודלו, כל חלק מראה לך איך לחבר אותו לחלק שהוא רוצה להיות קרוב אליו, אבל תמיד מתעתעת השאלה האם זה טוב בשבילו, האם המקום הזה הוא האמיתי עבורו. כי חלקים בפאזל הזה לרוב משקרים.
לפעמים הפאזל הופך לתלת מימד ומרגיש כל כך אמיתי.
לעיתים אדם מרכיב את הפאזל וטועה ואז החלק חוזר אליו שוב ושוב עד שירכיב אותו במקום הנכון. ישנם פעמים שהאדם צודק ומרכיב את החלק במקום המתאים לו.
ישנם שזוכים ומלמדים אחרים כיצד להשתמש בפאזל, וישנם אחרים, עוד יותר מסכנים, שפשוט לא רואים את הפאזל. הם נקראים עיוורים בשפת המשחק.
הם פשוט אינם רואים שיש פאזל ושיש מרכיב ושיש חלקים.
הם מאמינים שאלו הם החיים שלהם, ומנסים ומרכיבים חלקי פאזל במקומות מוטעים וכך ממשיכים את חייהם. עצובים אך חיים.
אז האמת היא שהמרכיב האמיתי והיחיד של הפאזל יכול להיות רק זה שהיה בתחילתו ורואה את סופו. רק מי שברא את הפאזל ראה את התמונה שאמורה להתקבל בסוף.
הדור שלנו הגיע בסוף הפאזל.
לפי ניסיונם של המשתתפים במשחק, הפתרון הוא פשוט – להבין דבר אחד…
שאת לא יודעת כלום!
לא לצפות להבין כל חלק וחלק מהפאזל,
אנו לא באמת מבינות איזה צבע צריך להיות קרוב ואיזו צורה צריכה להתחבר.
מרוב שהחלקים קטנים והפאזל גדול עדיף פשוט לא לגעת.
לכן נודה שלא להבין כלום זו גדולה וענווה. זאת לא בושה. אנו רחוקות מלדעת משהו.
הדבר היחיד שאנו יודעות זה שבורא הפאזל הוא זה שמרכיב אותו, ומיהו?
הקדוש ברוך הוא, הגדול והנורא שיש לו את כל הפתרונות עבור כולם.
והוא אבא שלנו ומנהל את העולם לטובתנו הניצחית באהבה אינסופית.
ואתן יודעות מה? יש לו ניסיון רב, הוא אף פעם לא התבלבל והרכיב חלק במקום לא לו.
אנו נשענות רק עליו בשמחה ובטוב לבב מתוך תמימות ופשטות שרק הוא יודע.
זוהי הדרך היחידה להצלחה במשחק פאזל החיים – לא לעשות כלום.
לתת לבורא עולם לעשות את הכול.
תורך. בהצלחה!