בפרשה מובאת מצוות "ברכת כהנים". המילים הראשונות הן: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ". חז"ל במדרש (במדבר רבה יא, יג) מבארים "יברכך – בממון, וישמרך – מן המזיקים".
ויש להבין, מדוע ברכה כה נאצלת, הנאמרת מפי הכהנים בתוך הקודש פנימה, פותחת דווקא ברובד הגשמי של צבירת נכסים? לכאורה, בעומדנו לפני מלך מלכי המלכים, הציפייה היא לשאיפה רוחנית טהורה – לבקשה על דבקות בתורה ועל יראת שמיים צרופה. מדוע, אם כן, הוצב הממון בראש סולם הברכות?
אלא שכאן מבואר שהברכה הגשמית אינה מטרה כשלעצמה, אלא היא מהווה את ה"תנאי ההכרחי" למימוש הפוטנציאל הרוחני. כדי שאדם יוכל להגיע ל"ישוב הדעת" הנדרש לעמל תורה רציף ומעמיק, עליו להיות משוחרר, במידת האפשר, מטרדות הקיום המעיקות. היכולת להגות בסוגיה קשה בריכוז מקסימלי, להשיא צאצאים מתוך שלווה פנימית, או להושיט יד תומכת לנצרכים בלב רחב – כל אלו נשענים על מצע של יציבות כלכלית. השפע החומרי, אם כן, אינו עומד בסתירה לרוחניות; אדרבה, הוא משמש לה כמעטפת הגנה. כי כאשר רחיים בצווארו של אדם היתכן שיוכל לעמול בתורה ולכן הממון מאפשר ליהודי להסיר מעל צווארו את עול הפרנסה המתיש ולהפנות את תעצומות נפשו אל עבר חיי הנצח.
תובנה זו משליכה באופן ישיר על מלאכת הקודש של חינוך ילדינו. לעיתים אנו נוטים לזלזל בצרכיו הגשמיים של הילד – אוכל מזין, בגד נקי, סביבה נעימה או משחק מעורר שמחה – ורואים בהם עניינים "רדודים" לעומת לימוד התורה. אולם כאן למדנו שגם הצרכים הפיזיים והרגשיים הם הבסיס שעליו נבנית הקומה הרוחנית. ילד החש בחוסר יציבות, בדאגה או במחסור, יתקשה מאוד לפנות את לבו ללמידה ולקיום מצוות מתוך חדווה. השפע והרווחה בבית נועדו להעניק לילד את ה"שקט" הנדרש כדי שיוכל לצמוח כ"בן תורה" שדעתו מיושבת עליו ולזה באה לאדם הזוכה "ברכת הממון".
החלק השני של הברכה, "וישמרך מן המזיקים", ברמה הגלויה, מדובר על הגנה מפני נזקי העולם הזה – הפסדים, תהפוכות השוק או צרות עין. אולם בתורת החסידות מבארים כי לעיתים ה"מזיק" הגדול ביותר הוא השפע עצמו. תחושת הרווחה עלולה להוביל את האדם – ואת הילד הגדל בתוך שפע – לידי גאווה, בבחינת "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". לתחושה של "כֹּחי וְעֹצֶם יָדִי" ולזה צריך ברכת "וישמרך" מפני המזיקין הללו.