שאלה: כבוד הרב קיבלתי על עצמי לפני 10 שנים ללכת רק עם כיסוי ראש צנוע, ועכשיו הילדים שלי נכנסו למוסד שכל האמהות ללא יוצא מן הכלל עם פאה, ורק אני היחידה עם מטפחת. זה מאוד קשה לי שמסתכלים עליי שונה אני רוצה להיות כמו כולם, ומבקשת לעשות התרת נדרים תודה רבה.
תשובה: שאלה חשובה, כואבת ומטלטלת.
בפן ההלכתי, לצערי אין לי (ואולי לאף רב) כתפיים להתיר דבר כזה. מכיוון שגדולי הפוסקים ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אסרו את הפאה לחלוטין וראו בכך איסור מעיקר הדין, הרי שלא שייך כאן המושג של "התרת נדרים" – שכן אין התרה בדבר האסור על פי ההלכה.
אך לעניות דעתי, לפני שמתייחסים לשורה התחתונה של ההלכה, חובה לצלול לנבכי הנפש העמוקים מהם מגיעה השאלה שלך.
הצורך האנושי להשתלב, להרגיש שייכת ולא להיות "חריגה", הוא טבעי, בריא לחלוטין ואנושי כל כך. הבחירה הנכונה, הערכית והאמיצה שעשית לפני עשור, מעמידה אותך כעת במבחן חברתי יומיומי ולא פשוט בכלל מול שער בית הספר.
לצערי, אחד האתגרים הגדולים של הדור שלנו הוא מחסור בבטחון עצמי אמיתי.
בטחון עצמי לא נבנה מ"להיות כמו כולן" ומטשטוש הזהות שלנו, אלא להיפך – מהיכולת של אדם להיות שלם ואיתן עם מי שהוא ועם הערכים שלו. המח שלנו נוטה לעיתים לתרגם את המילה "שונה" למילה "פחותה", אך זו טעות חמורה. השונות שלך אינה חיסרון! היא המיוחדות שלך, היא הכתר שלך, והיא ביטוי מופלא לדרך רוחנית אצילית שעברת ופסיקה הלכתית שאת נאמנה לה.
כשאת מסתובבת בחצר המוסד בתחושת כיווץ, באי נוחות ובנסיון "להיעלם", הסביבה קולטת את השידור הזה ומגיבה בהתאם. אך כשאת תצעדי שם בראש מורם ובחיוך, מתוך ידיעה שאת אמא נפלאה, אשה איכותית, עמידה ויראת שמיים – התמונה כולה תשתנה. הסביבה לא תראה מסכנות, היא תראה ותעריך את החוסן הפנימי והאצילות שלך.
ודבר אחרון וחביב – הילדים שלנו הם הרדאר הרגיש ביותר בעולם. הם אינם מושפעים ממה שהאמהות האחרות לובשות, אלא אך ורק מאיך שאמא שלהם מרגישה עם עצמה. אם הם יראו בבית אמא שמחה, קורנת וגאה במי ובמה שהיא, הם יקבלו ממך את השיעור הכי גדול לחיים: שלא צריך להיות "העתק-הדבק" של הכלל כדי להיות אהוב, מוערך ומוצלח.
היי שמחה בעצמך, ה' איתך!
