אחרי שלמדנו שאין יראת העונש הדרך בעבודת השם, וזה על אף שיש דבר כזה עונש, אבל כדרך חיים צריך יראת הרוממות ואהבת השם, השבוע נלמד מה כן המקום של יראת עונש בעבודת השם, שהרי מפורש כתוב בתורה עונשים, ואפילו יש בספרים שמסבירים שיראת שמים היא יראת עונש, אלא שהביאור הוא כך, הגמרא (ברכות ה ע"א) אומרת שאם יצר הרע מתגבר על האדם יעסוק בתורה, ואם לא עבד יקרא קראית שמע, ואם לא עבד יזכור לו יום המיתה, וצריך להבין אם לזכור יום המיתה זה הכי חזק, אז למה כל האריכות הזאת, נזכיר לו ישר יום המיתה? אלא התשובה פשוטה, אדם ממוצע לא יכול לחיות ככה, כל פעם נזכר ביום המיתה זה מייאש ושובר אותו, וכשמגיע עצבות וייאוש יצר הרע שולט לגמרי, לכן מתחילים עם לימוד תורה שזה אהבת השם הכיף שבלימוד, כי אהבת השם זה המניע הנכון לעבודת השם, כמו שלמדנו מהרמב"ם וספר החסידים, דהיינו אני שומר תורה ומצוות כי אני אוהב את השם, אבל לפעמים התאווה חזקה וזה לא עוזר, אז מנסים יראת הרוממות שזה יותר חזק מאהבה, זה פחד מרוממות השם, שתי דרכים אלו הם משתלבים טוב עם דרך חיים בריאה ושמחה, אבל אם גם זה לא עוזר לנצח את היצר שזה כבר דיי נדיר ולא מצוי בשותף, אז יזכיר לו יום המיתה, משל לאדם שרוצה לחיות בריא ולעשות דיאטה ואוכל בעיקר דברים בריאים, ומתגבר על כל האוכל הלא בריא, אבל עושה זאת ממקום טוב ונעים מבחינה ריגשית, לא בכוח ובפחד ממחלות ומוות, אלא ממקום טוב שרוצה להיות חזק ופעיל כמו שצריך, אבל אם קרה לעיתים רחוקות, שיש איזו מאכל שממש מגרה אותו, ואז הוא ילחם בזה, ויזכיר לעצמו שאוכל לא בריא הורג או מביא מחלות, ואז יצליח להתגבר, ברור שאחרי שהוא יתגבר, שמחה תעלה על ליבו והוא יגיד איזה מזל שיש לי גם את הכלי נשק הזה, בזכותו לא סטיתי מהדרך שלי, וזה בגלל שהוא מחובר לדרך שלו ממקום שמח ומרוממם, גם אם משתלב בזה קצת פחד ממוות אבל הוא מתבטל לשמחה והרוממות שלו, נמצא שאדם שאוהב את השם ומעריך את גדולתו, ורוצה ללכת בדרך הטובה, אז גם את העונש לעיתים נדירות הוא הופך למניע שמחזק את האהבה.
