עד כמה רבותינו השתדלו במעשה החסד – זאת לא ניתן לתאר ולשער. להלן סיפור מופלא המעובד מתוך קונטרס זכרון 'חכמת לב' המתאר לנו זאת.
מיקירי ירושלים היה הגה"צ ר' ישראל שיינקר, בנו של הגאון הצדיק רבי שמואל הלל, איש רב פעלים לתורה וחסד.
סיפרה אשתו, הרבנית שרה: "אף שברוב השנים חיינו בעניות ובדחקות, הייתה תקופה שהמצב השתפר ואבא 'הצליח' להשיג מקרר לביתנו. דבר שהיה די נדיר באותם ימים".
"עד אותו היום היינו צריכים ללכת מרחקים ולקנות בלוקים של קרח. לדאוג שהם לא יפשירו ושהמאכלים לא יתקלקלו. הייתה זו הקלה גדולה במיוחד לבית עם ילדים. היום מקרר הינו דבר המובן מאליו ו אי אפשר כמובן לחיות בלעדיו, אבל אז היו אלו ימים אחרים. בודדים האנשים בשכונתנו ,שהיה בביתם מקרר".
"ברוך ה', הבית שלנו היה פתוח לכל. השכנים שלנו הרגישו כמו משפחה. כאשר אנשים מן השכונה נכנסו וראו, שיש מקרר ממש שמחו ואמרו: "יופי, ודאי נוכל גם אנו להשתמש מעט במקרר שלכם … אנחנו כמובן ענינוּ בוודאי ובוודאי, בשמחה רבה".
"השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים, ואנשים רבים התחילו להגיע. נשים באו עם בשר כדי לאחסנו במקרר. אימהות שלחו את ילדיהם עם סלים של עופות מן האטליז. הביאו דברי חלב. פעמים רבות היו גם מבקשים, שנזכור להוציא את הבשר שלהם מן
ההקפאה, כדי שיפשיר… ."
"הבית היה מתלכלך מן הסלים שנזלו ומן הבשר שהופשר. מיום ליום התרבו המשתמשים במקרר שלנו. עד שבאחד מן הימים לא היה מקום למוצרים שלנו, פשוט מאד, הוא שימש אך ורק את תושבי השכונה… כמו כן התושבים נכנסו ויצאו מן הבית כמעט בכל שעות היום".
אתם חושבים שהצטערנו על כך? מה פתאום, אבא קרן מאושר. הוא היה אומר לי: אהה, ברוך השם , כזה חסד! אנחנו זוכים לעשות חסד! ומוסיף ואומר": אשתי היקרה, ילדיי היקרים, אנחנו ברוך ה' הסתדרנו עד עכשיו מצוין, וכך נוכל להסתדר הלאה, אבל כמה אנו צריכים לשמוח, שהקב"ה נתן לנו אפשרות, שנוכל לעשות חסד כזה, להקל מעט על משפחות מהקושי שלהם!
(פניני עין חמד)
