הרבה נשים מרגישות שאת מיטב כישרונותיהן הן מביאות לידי ביטוי במטבח בהכנת תבשילים טעימים ומאכלים מיוחדים והן רוצות לקבל משוב חיובי. צריך לדעת שברוב הפעמים כשאשה מכינה אוכל היא מכינה אותו לטעמו של בעלה. בעת התיבול היא חושבת לעצמה: הוא אוהב את זה כך, הוא לא אוהב את זה כך, שיהיה חריף אבל לא חריף מדי, מה הוא יאמר על האוכל, איך הוא יגיב…

בקיצור, היא רואה בתוך הסיר את הראש של בעלה. והוא, מקבל את צלחת המרק, שואב את הנוזל כמו משאבה, ואפילו 'תודה' הוא לא אומר. היא שואלת אותו: זה מלוח? והוא עונה: לא! – זה חריף? קצת… – איך המרק? לא רע…

בעל יקר, עתה נלמד דבר בסיסי – איך אומרים תודה על מרק!

היא הגישה לפניך את הצלחת, תאמר בשמחה: תודה! קח את הכף, טעם שתי טעימות, סגור את העיניים, חייך… ותאמר לה: אשתי, זה כל כך טעים… אמא שלי יכולה להיות תלמידה שלך…

היא תהיה בהלם ותאמר לבן שלה: איציק, תביא מהר את הטייפ נקליט את אבא… ותחזור שוב על אותו משפט… עשית לה את היום!

צריך לשים לב לדבר זה בעיקר בשנה הראשונה של הנישואין שבה הכלה רוצה

להראות שהיא יודעת לבשל )ולא תמיד היא יודעת( תן לה הזדמנות להכין לך משהו טעים. אל דאגה היא עוד תלמד להפריד אותם אחד אחד. תן לה צ'אנס להוכיח את עצמה. אפילו אם אתה אוכל קש, תעודד אותה. בעל יקר, לעולם אל תאמר לה: למה את שורפת את התבשיל… אמא שלי אף פעם לא

שרפה לאבא שלי את האוכל… משפטים כאלו מרגיזים אותה מאד, וזה גם לא הוגן.

ראשית, לאמא שלך יש נסיון של יותר מ – 30 שנה במטבח, ושנית, תהיה זו תמימות לחשוב שאמא שלך, כשהייתה כלה טרייה, לא שרפה לאביך את האוכל. גם אבא שלך אכל שרוף… היוצא מדברינו, שצריך לתת לאשה ימי חסד במטבח. קבל את 'הייסורים' באהבה עד שהיא תלמד, וגם היא תהיה מקצוענית בתחום הזה.